|
|
עמוד:12
12 עינב רוזנבליט לפי הדוקטרינה הבודהיסטית, וכיצד השתוקקות זו מתממשת במחול . לפי תורת בודהא, אחד מהרגלי התודעה האנושית הוא דבקות במקורות עונג וניסיון להדוף את הצער והכאב ; כשחווים עונג משתוקקים שיישאר תמיד, וכשחווים צער מבקשים שייעלם . לשתי החוויות משותפות השתוקקות, רצייה ואי – נחת הנובעת מהשתוקקות בלתי ממומשת . בפרק הראשון אבחן כיצד ההשתוקקות, כמקור לסבל, נוכחת באימוני מחול, וגם מתבטאת באסתטיקה של יצירות מחול עכשווי . אימון במחול דורש פעילות מודעת עם הגוף, אך כזו שהאינטלקט בה הוא משני . הפרק השני בוחן מהי תודעה "בלא מחשבה" - בזן ובמחול ; לגוף ידיעה שאינה שכלית, אלא נובעת מקיומו הממשי מרגע לרגע . הגוף המתנועע אינו חושב על המציאות אלא חווה אותה, ומשום כך המפגש שלו עם הממשות הוא מיידי, בלתי אמצעי ופשוט . ידיעת הגוף במחול עכשווי מקבילה לידיעה הנקנית באימון הבודהיסטי ; אחד מעקרונות הבסיס של בודהיזם מהיאנה הוא ויתור על ניתוח אנליטי של המציאות שנועד להשיג ידיעה רציונלית, לטובת מציאת סוג אחר של ידיעה שמקורה אינו במחשבה אלא בחוויה . הוויה בלא מחשבה היא הוויה הפטורה מסיווג המציאות למושגים . הזן אינו מתנגד לאינטלקט, שעשוי להיות שימושי ביותר בסיטואציות מסוימות, אך אימון זן מאפשר היווכחות ישירה בעובדות הקיום הבסיסיות, גם בלי תיווך האינטלקט . בפרק זה אבאר תחילה את משמעותה של ידיעה בלא – מחשבה זו כעקרון יסוד בתורת הזן ; לאחר מכן אתמקד במילים כאמצעים של התודעה האנליטית, ואַראה באיזה אופן מרוקן המחול העכשווי את המילים מתוכֶן וכך חושף את מוגבלות התודעה האנליטית . בהמשך אתייחס לשפת ה"גאגא" של אוהד נהרין, שמממשת את מושג הזן בלא – מחשבה . בסוף הפרק אציג מושג זן בסיסי נוסף, תודעת אי – שניוּת, שהיא איכות תודעתית הנרכשת באימון זן ומתוארת בפירוט בכתביהם של מורי זן . איכות תודעתית זו מוותרת
|
|