|
|
עמוד:12
12 אסנת צוקרמן רכטר נוצרה הבחנה בין מוזיאולוגיה, תחום הידע של חקר המוזיאונים שהאוצרות הייתה חלק ממנו, לבין אוצרות עכשווית כתחום עשייה ודעת עצמאי, שהצמיח לעצמו מסלולי לימוד והכשרה נפרדים . יחידת ההתייחסות הבסיסית של המוזיאולוגיה היא המוזיאון כמוסד, על כל חלקיו ( בכלל זה שימור ורפאוּת, קטלוּג, רישום, איסוף וחינוך ) , ואילו יחידת ההתייחסות הבסיסית באוצרות העכשווית היא התערוכה המתחלפת . תהליכי ההתבחנות של האוצרות מהמוזיאולוגיה כרוכים בתפיסתה של התערוכה כמדיום וכהיגד עצמאי של אדם מסוים — של האוצר . עמדת התיווך של האוצר העכשווי מבטאת נטישה של התפיסה הפרדיגמטית של משולש יחסים בין אמן, יצירה וצופה, בנוסח התפיסה הרוחנית – מטאפיזית של וסילי קנדינסקי ( Kandinsky ) , שלפיה צורתה של היצירה היא רק אמצעי לבטא את תוכנה הפנימי, ומטרתה להעביר אל הצופה את עולמו הפנימי של האמן . את המשולש היא ממירה בתפיסה של מרובע יחסים אקטיבי בין אמן, 1 הפצעת נוכחותו אוצר, יצירות ( או פעולות ) ו"ציבורי מבקרים" . המתווכת של האוצר העכשווי מסיטה את הדגש מטיפול בחפץ אל שיתוף פעולה עם האמן ובו בזמן מדגישה את ההצבה בחלל כחשובה לא פחות משלבי העבודה בסטודיו . מערך היחסים בעל ארבעת הקודקודים שואף להטעין את עמדתו הפסיבית של הצופה ולעורר אותו להתבוננות פעילה וחקרנית היוצרת משמעויות חדשות ולא רק מפענחת ומפרשת את כוונות האמן . בעבר, בהיעדר מודעות לפעולת האוצר, נתפסה תצוגת האמנות כעובדה קיימת, מובנת מאליה ואובייקטיבית . פול אוניל ( O'Neill ( 1 . הצירוף "ציבור מבקרים" ישמש אותי להגדרת עמדתם של המבקרים הפוקדים את חללי האמנות ואת אירועי האמנות כעמדת מתבונן אקטיבית ומעורבת, להבדיל מעמדות פסיביות או מרוחקות שמבוטאות במונחים כמו "קהל" או "צופים" .
|
|