|
|
עמוד:10
10 אראלה גלין שאלה פתוחה ונתונה למשא ומתן . נראה שהשיח החברתי נע בין אידיאולוגיה שמרנית שמאמצת הבדלים מגדריים מסורתיים בנוגע לאימהות ולאבהות לבין אידיאולוגיה חדשה שמאמצת גישה שוויונית של הורות משותפת, המבוססת על העיקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול הילד והתפתחותו . חיבור זה נשען על חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, שביקש להביא את סיפורה של חוויית האבהות במעבר להיות אב לא – משמורן, כפי שהוא נבנה על ידי האבות בסיפור הגירושים . בעבודתי ארוכת השנים הן כעובדת סוציאלית לסדרי דין ומדריכה בתחום והן כמדריכה ומטפלת משפחתית, אני נפגשת עם אבות במעבר הגירושים ומלווה אותם . במפגשים אלו התבטא כאבם העמוק, שנובע מכך שלא אחת הם חשים בלתי מובנים על ידי הדמויות המטפלות הנשיות, חשים שהם מופלים לרעה ומשלמים את מחיר אובדן האבהות . בקשר עם האבות אני חווה את המתח הקיים בין תפיסת האב כאובייקט לבין תפיסת האב כסובייקט . גישתי המקצועית – טיפולית היא מערכתית וממוקדת בתפיסת האדם כסובייקט המתפתח במרחב המשפחתי והחברתי – תרבותי . בעבודתי עם האבות אני נחשפת לשאלות אתיות, מוסריות ורגשיות, שמעוררות בי הרהורים ומחשבות . לא אחת שאלתי את עצמי כמה אני שבויה ב"קול הנשי האימהי" הפנימי שלי ובנורמות החברתיות המגדריות : האם התבניות החברתיות והמקצועיות הקשורות לתפקיד אם – אב ולתפקידי המגדר גבר – אישה מקובעות, ברורות או גמישות ? האם עקרון – העל "טובת הקטין", שמהווה עוגן בתפקיד העובד הסוציאלי, מעוגן במציאות מגדרית סטריאוטיפית ? האם ניתן להמשיג עיקרון משלים חשוב שידגיש גם את "עקרון טובת המשפחה", בייחוד בחברה המייחסת למשפחה מקום מרכזי ? היציאה שלי מחדר הטיפולים אל המרחב הפתוח של אתר המחקר האירה לי את התהליך שעובר על האבות במעבר הגירושים, שבו הם נאלצים לצאת מהחדר המטפורי שלהם - המשפחה והבית,
|
|