|
|
עמוד:14
14 | המשכיות ושינוי : גמלאיות שלא פרשו המשכנו בניסיון להבין את משמעות השילובים השונים של הפן האישי והפן המקצועי, במפגשים שמהותם לא הוגדרה . אלו לא היו פגישות - על - כוס - קפה ( אם כי האווירה הייתה חברית ואוהדת והכיבוד מפתה ) ; אלו לא היו פגישות עבודה במובן היום - יומי של עבודתנו ; הן לא הוגדרו כמסגרת מחקרית או כקשורות להוראה באוניברסיטה, עיסוקן של חלקנו . כל קטע בסיפורי החיים שהוצגו, המחיש בדרך חדשה את הקשר בין הפן המקצועי לבין האישה ומשפחתה, על פי רוב משפחת המקור, קשר שנדון גם בספרות המחקרית ( 2004 , Whiston & Keller ) . בשלב זה הגיעו שתי תרומות לשיח שלנו שהובילו לתפנית בעלילה של הנרטיב הקבוצתי . ראשית, לאה הגואל הציגה ספר שעסק בגמלאיות בארצות הברית ( 1997 , Moen ) . לאחר מכן רותי הציגה עבודה מחקרית שהתבקשה להעריך, Manor . ) Berkovitch & שעסקה גם היא בנשים גמלאיות, הפעם בישראל ( 2018 , מכאן התחלנו לתהות, אם המחקר והשיח הציבורי מיטיבים להציג את הניסיון שלנו כגמלאיות . הייתכן שכקבוצה גילינו משהו אחר, נוסף, שמעניין לתרום לשיח על נשים בגמלאות ? על אף השוני בינינו ובמסלולים שעברנו, מצאנו קווים דומים שעוברים כחוט השני בסיפורים ובתובנות שלנו, והתעורר בנו הרצון לשתף בכך גם אחרים . ידענו על נשות מקצוע רבות בגילנו ובדורנו שעברו חוויות פרישה דומות וניסו בחלקן להמשיך בפעילותן הקודמת . שיערנו שאחרות, אולי גם אחרים, המתמודדות ומתמודדים עם שאלות דומות לאלו שלנו, יתעניינו בלקחים שלמדנו . כך עלתה באחת הפגישות ההצעה לכתוב במשותף ספר : כל אחד מפרקיו ייכתב על ידי חברה בקבוצה מנקודת המבט הייחודית שלה ויהיה מוקדש לסיפורהּ . גיבוש הרעיון, ובעיקר הסכמת החברות להצטרף לפרויקט, היו תהליך ממושך, לא ליניארי, מפותל לעיתים . לא כולן התלהבו מייד . חלק היססו והתקשו להתחייב במפורש לכתיבה . הועלו חששות בדבר קושי לכתוב, או חשש שבסיפור חיים מסוים אין ייחוד, ולחלופין, שפרטים אישיים מדי עלולים להיחשף . ה"התנדנדות" הזאת נמשכה תקופה ארוכה . לנוכח המסגרת החברית, הוולונטרית, לא הופעל כל לחץ על החברות המהססות . כל עוד היינו בשלב הדיון העקרוני, נמנענו מלהעלות נושאים קונקרטיים, כגון תאריך משוער לסיום הכתיבה . המשכנו להיפגש ולהעמיק את הבנתנו בשאלת הקשר בין המסלולים המקצועיים והאישיים שלנו בעבר ובתקופת הגמלאות . לבסוף, בסבבים אחדים, החלו להופיע "פרקים לדוגמה" . כל פגישה הוקדשה בתחילתה לקריאת פרק על ידי המחברת, כאשר בהמשך אותה פגישה נדון הפרק
|
|