|
|
עמוד:10
10 | המשכיות ושינוי : גמלאיות שלא פרשו עולם העבודה היטבנו לראות את עצמנו כאינדיווידואלים, בנפרד מהמשפחות שהקמנו, נשים המוצאות משמעות במחקר . עולמות התוכן של השיח בקבוצה שלנו עסקנו בנושא אותנטי שהוא בנפשנו : שמירה על משמעות בחיינו בתקופת הפרישה . זאת בהמשך לכך שכל אחת מאיתנו עסקה בשנות עבודתה בנושא קרוב לליבה, גם אם בכלים תאורטיים ומחקריים שונים . הסיפורים האישיים שהחברות שיתפו בהם זו את זו, הובילו לגילויים עצמיים חדשים . תהינו לגבי מקומנו, לגבי אותם היבטים של זהות ושייכות שכבר לא היו מובנים מאליהם לאחר היציאה לגמלאות, ושהציפיות לגביהם עדיין לא היו חד - משמעיות כבעבר, אלא לֻוו בסימני שאלה . בתחילת המפגשים אחדות מאיתנו כבר היו פורשות "ותיקות", והיתר סביב גיל הפרישה, קצת אחריו או מעט לפניו . מדי פעם הצטרפה למעגל הפורשות חברה נוספת, שפרשה לפי דרישת המוסד שהעסיק אותה, עד שהיינו כולנו לגמלאיות . התוודענו לכך שבדור שקדם לנו, הדמויות שגידלו אותנו והיו לנו לדוגמה ולמופת בהתנהלות אנושית, לא היו מודלים לחיקוי ( role models ) עבורנו במצבנו הנוכחי כנשים עצמאיות, מקצועיות, המעוניינות להמשיך לתרום מניסיונן לידע המדעי המצטבר ולחברה שאנו חיות בה, בלי קשר לגילנו . מאחר שלא הכרנו נשים כאלה בדור הקודם ומאחר שהספרות המקצועית הפסיכולוגית אך החלה לגעת בנושא של המשך ההתנהלות הפעילה לאחר הפרישה, התברר לנו ביתר שאת כי עלינו לעצב וליצור בעצמנו דפוסי התנהלות והתמודדות . זה היה חלק מן הבסיס המשותף לכולנו . ביקשנו להבהיר לעצמנו ביחד : כיצד לא להינתק, איך להמשיך להיות נשות מקצוע ? איזו דרך מתאימה לנו עתה ? מחקרים גדולים כבעבר ? הוראה / הנחיה ? כתיבה ? עשייה חברתית ? מתן ביטוי ליצירתיות ? איך להמשיך להיות אימהות וסבתות אוהבות בלי להפוך למטפלות של הנכדים ? איך לממש את עצמנו תוך התחשבות במגבלות הגיל ( והגוף ) , המפתיעות מדי פעם ? בדיונינו חודדה מודעותנו לכך שזכינו במצב "פריווילגי" יחסית לנשים בדורנו : הצלחנו להשלים השכלה גבוהה באופן פורמלי, לבחור עיסוק לפי טעמנו ולהתמודד עם רוב המכשולים בדרך לקביעות בעבודה, המפתח לגמלאות מכובדת . ההיסטוריה של התנועה הציונית ושל המדינה שהבטיחה בהיווסדה שוויון ללא הבדל דת, גזע או מין, מהללת צעדים של שיפור מעמדן של נשים, אבל בפועל הפערים בין המגדרים הם קיצוניים ומעיקים ( 2020 , . Benjamine et al ) .
|
|