|
|
עמוד:12
12 עבדאללה טרביה מנין הגיעו חיצי האהבה אל השירה העברית בימי הביניים ? מיוון העתיקה ? משיר השירים המקראי ? ממדבריות חצי האי ערב טרום האסלאם ? מאנדלוסיה ? האם נדע אי פעם לענות על שאלה זו במדויק ? ציור, דימוי ספרותי או קונבנציה נתפסו במחקר לאורך השנים כבעלי מעגל חיים : הם "נולדים", "מתבגרים", ואחר כך, כחלק מתהליך בלתי נמנע, "מזדקנים" ועוברים מהעולם . תפיסה זו מעניקה משמעות גדולה ל"לידה" . תיאור שלבי הלידה איננו אפשרי תמיד, בייחוד כשמדובר בספרות קדומה . הספר שלפנינו מבקש להציע תפיסה אחרת, אבולוציונית, שלפיה נקודת המוצא אינה הלידה, אלא תהליכים של ה"תרבות" : הדימוי, הציור או הקונבנציה והיחסים המורכבים שהם מקיימים עם סביבתם . תהליכי התרבות טמונים ביחסים הנוצרים עם יצירות אחרות ובאופן הקריאה שיחסים אלו מזמנים . עבדאללה טרביה, חוקר שירת ימי הביניים המוסלמית והיהודית, מזמין את קוראיו להרחיב את ידיעותיהם ביחסים המורכבים בין השירה העברית לבין השירה הערבית . 2 אך ההזדמנות אמנם ספרות מחקר ענפה כבר נכתבה בנושא זה, ללמוד דברים חדשים בעינה עומדת . הספר שלפנינו מסכם פרקי מחקר חשובים בשירה הערבית והעברית בימי הביניים ; הוא פורש אותם במלואם בפני הקוראים . "טקסט נעשה מכתיבות מרובות", כתב רולאן בארת ; כתיבות מרובות "הבאות מתרבויות שונות [ . . . ] אך יש מקום אחד שבו ריבוי זה נאסף, והמקום הזה איננו המחבר, אלא הקורא : הקורא הוא אותו מרחב שבו נרשמים כל הציטוטים שמהם עשויה הכתיבה, מבלי שאף אחד מהם ילך לאיבוד ; האחדות של הטקסט איננה במקור, אלא ביעד שלו, אבל היעד הזה אינו יכול יותר להיות אישי [ . . . ] הקורא הוא פשוט אותו מישהו האוסף 2 . ראו להלן, פרק ראשון .
|
|