|
|
עמוד:11
11 מחויבות כפולה לשאלות אלו הובילו למחקר היסטורי שכלל עיון מעמיק בתיקיות הקרטון העמוסות בדפים מצהיבים, מודפסים באותיות של מכונות כתיבה, לעיתים כתובים בכתב יד, המאוחסנים כיום במכון לחקר תנועת העבודה, בתיקי קופת חולים הכללית, בגנזך המדינה בשתי הכותרות "משכורות ודירוג הרופאים" ו"פרקטיקה פרטית" ובין דפיו של ביטאון ההסתדרות הרפואית מכתב לחבר . הפרק הראשון, האבות המייסדים, הוא סיפורם של תשעה מנהלי מחלקות בבית החולים בילינסון . באוקטובר 1946 נשלח מטעמם תזכיר להנהלת קופת חולים הכללית ובו שתי דרישות : מגורים מחוץ לחצר בית החולים ופרקטיקה פרטית . הפרק מתאר קבוצה קטנה שחבריה חדורים בתודעת מומחיותם אך גם באכזבה ובתסכול ממעמדם הארגוני שלא אִפשר להם לממש את שאיפתם לבית חולים גדול שיהיו בו הוראה ומחקר . התסכול תורגם להרגשת מצוקה כלכלית אישית, מחד גיסא, ולשוויון נפש כלפי ערכי הארגון ומטרותיו, מאידך גיסא . מעמדה זו הדרישה לפרקטיקה פרטית ייצגה את הגבולות שהציבו המומחים למחויבותם לארגון הציבורי, גבולות שהונחלו לרופאים הבכירים בבתי החולים הממשלתיים, מערכת חדשה ונפרדת מקופת חולים הכללית, שאת הקמתה יזמו כאשר נפתח חלון הזדמנויות בנסיבות ההיסטוריות של מלחמת 1948 . במרכזו של הפרק השני ניצבים עשרה מנהלי מחלקות בבית החולים הממשלתי חיפה, ובחורף 1949 הם חידשו את מאבק קודמיהם להשגת היתר לטיפול בחולים פרטיים, הפעם בבתי החולים הממשלתיים . לקבלת ההיתר קמו מתנגדים רבים גם בקרב הרופאים . הפרק השלישי דן במאבק מנהלי המחלקות בדוקטור מאיר, המנהל הכללי של משרד הבריאות, שפרסם בספטמבר 1949 את חוזר 248 שאסר פעילות פרטית למנהלים בשירות הממשלתי . הפקידוּת, שר הבריאות דוקטור יוסף בורג וראש הממשלה דוד בן- גוריון נכנעו לנחישותם של המנהלים . בספטמבר 1950 עזב דוקטור
|
|