|
|
עמוד:14
14 שלומי ששון הסובלנות נובעת מתפיסה היררכית שלפיה ישנם רעיונות טובים יותר, ישנם טובים פחות וישנם גם כאלה שהם ממש גרועים . ועדיין, לפי הסובלנות, כולם זכאים לבמה, לכבוד ולחופש פעולה, גם הדעות והרעיונות הגרועים בעינינו . מוכר מאוד הציטוט שנכתב על הגותו של וולטר ( Voltaire ) : אני מוכן להיהרג על זכותך להביע את דעתך המנוגדת לדעתי . ואולם באותה נשימה יש להזכיר גם את פרדוקס הסובלנות, כלומר את השאלה אם יש להיות סובלניים אפילו כלפי חוסר סובלנות . על כך השיב קרל פופר ( Popper ) בשלילה גורפת : סובלנות בלי מצרים מובילה בהכרח להיעלמה של הסובלנות . אם ננהג סובלנות בלי מצרים אפילו באלה שאינם סובלניים, אם לא נהיה מוכנים להגן על חברה סובלנית מפני התנקשות של הלא- סובלנים, או אז יישמדו הסובלניים, והסובלנות עימהם . [ . . . ] לכן עלינו לתבוע לעצמנו, בשם הסובלנות, את הזכות שלא לנהוג סובלנות בחסרי הסובלנות ( פופר 2003 : 618 - 619 ) . נשוב כעת לעולם הערכים החילוני-אידיאולוגי, כדי לגלות מה עוד טמון בו . כמעט אין לחדש בנוגע למושג ההומניזם, שעניינו בראיית האחר או האדם בכלל כבעל ערך שהוא כמעט מקודש . בכך נכללים חירותו וכל שאיפותיו של האדם, ללא שפיטה שרירותית וא-רציונלית של מעשיו ותפיסותיו . ההומניזם היא גישה אנתרופוצנטרית, כלומר גישה ששמה את האדם במרכז . אך מהלך זה אינו מתרחש בוואקום, והוא בא על חשבון האל בסופו של דבר . האנתרופוצנטריות מחליפה את התיאוצנטריות . ההומניזם ביסודו הוא חילוני, הן בשל הרציונליזם והנאורות המתחייבים ממנו והן בשל הפצת ההומניזם כלפי כל אדם באשר הוא . בשונה מההומניזם, הדת מכוונת למשהו שבטי הרבה יותר, גם אם במובן הרחב של המילה, כלומר, לכלל בני אותה דת או זרם דתי . זאת ועוד, ראיית האחר והכבוד כלפיו מחייבים יחס דומה כלפי בעלי החיים . אין כאן
|
|