|
|
עמוד:14
14 יוהאן גוטפריד הרדר השפה בעקבות המקרים הרבים של היעדר התנועות בשפה ומכיוון שעיצורים שונים מסמנים צלילים דומים לכאורה ( לפני התערבות חכמי המסורה באמצעות ניקוד ) . מה שנראה כחולשה של השפה העברית בעיני הוגים רבים הוא למעשה יתרון, טוען הרדר . אם נתבונן בשפה האנושית הרי שנהיה מוכרחים להכיר בכך ששום כתיב אינו מצליח להביע כהלכה שפה מדוברת . העברית היא תזכורת לכך שהשפה האנושית מקורה בבביטוי שבעל פה . כאמור, הרדר מפתח את דעותיו על השפה העברית בכמה מכתביו האחרים . חיבורו על רוח השירה העברית וגדולתה מפתח את התפיסה שניצניה מופיעים כבר ב חיבור על מוצא השפה , אשר לפיה העברית אינה שפה נחותה ( במיוחד בהשוואה ליוונית וללטינית - השפות הקלסיות המוערכות ) מכיוון שהיא מעלה נשכחות ומזכירה לתרבות המערב את שורשיה ההיסטוריים של הציביליזציה, של שפותיה, ושל התפתחות האומנות והשירה . אין לחפש את הישגיה הגדולים של האנושות בהווה - כלומר להסיק מראש שככל שהתרבות צוברת נכסים רוחניים הרי היא משביחה . הרדר טוען שדווקא צעדיה הראשונים של האנושות מדגימים גדולה יצירתית . הסיבה המרכזית לכך היא יכולת הביטוי של העמים העתיקים - במיוחד אלו מן ארצות האוריינט, וביניהם העברים . המשוררים העתיקים של עמים אלו חיברו שירה שמטרתה הייתה לפנות לחושים ולרגישות של בן האנוש כאשר אלו היו מכווננים עדיין ליצריו ולאינסטקטים שלו . על כן שיריהם מבטאים את רגישותו היחסית של האדם לרשמי החושים - אשר במידה רבה נעלמה בינתיים מהעולם . האפשרות לתווך לקוראיי העברית המודרנית את רעיונותיו של הרדר מדגישה את הגלגולים שעברה התפיסה של השפה העברית דרך הערצתה ברומנטיקה הגרמנית אל תפיסת העברית המודרנית כשפת לאום - זהו אתגר המבטא לשונית כמו גם רעיונית את התהפוכות שעברה השפה העברית מהמאה ה- 18 עד היום .
|
|