|
|
עמוד:13
13 החיבור על מוצא השפה לרפלקסיה המסמנת אותם לפי מהותם . יחס זה לסביבה מהווה את הבסיס לשפה האנושית . החיבור על מוצא השפה מסמן את פנייתו של הרדר הלאה משני הוגים משפיעים : האמאן ( Hamann ) , תיאולוג מקורי אשר ביקר את ההיצמדות לתבונה כערך מנחה של פילוסופיית התקופה וכזרם חדש בביקורת המקרא, ועמנואל קאנט, מי שעמל בשנים אלו על ההסבר שלו לתבונת האדם . הגותו של הרדר מושפעת רבות מהאמאן אליו היה קרוב . בין השאר נוטל הרדר מהאמאן את תפיסת החוויה האסתטית וחווית הפרשנות כדינמיות וכמבוססות על חוויה רגשית של הקוראים . החיבור על מוצא השפה מדגים, עם זאת, תפנית חדה של הרדר מההגות של חברו הקרוב : על פי החיבור, השפה האנושית אינה מתנה מהאל, כפי שרואה האמאן את פני הדברים . השפה האנושית מקבילה מבחינות רבות לשפת החיות . לפי הרדר יש לחפש את מותר האדם מן הבהמה לא במתת אלוהי אלא במבנה המסוים המאפיין את האדם . נקודת המוצא הזאת מפרידה את הרדר גם מקאנט . התפיסה שמוצא השפה במבנהו האורגני של האדם - הקיים, אם כי בצורה שונה, גם אצל החיות - מבטלת את האפשרות לייחס את השפה האנושית ליכולת התבונה של האדם כמעלה המנותקת מהיותו חיה . תרגום חיבורו של הרדר לעברית הוא רגע מעניין מבחינה היסטורית . כאמור, העברית המקראית ממלאת תפקיד חשוב בכתביו של הרדר . החיבור על מוצא השפה מתייחס לעברית העתיקה כשפה המשקפת את אופני הדיבור האנושי בשחר התרבות ; דווקא השפה שנידונה בקרב בני השיח של הרדר כשפה אלוהית מדגימה לדידו את העובדה שהשפה האנושית אינה מתת אלוה . כך למשל, העברית המקראית מדגימה אי-התאמה בין השפה המדוברת לכתב : הרדר מונה בנקודה זו כמה מתכונותיה המפוקפקות של העברית שהוציאו לה שם רע בקרב תיאולוגים נוצרים רבים, בפרט בעת החדשה המוקדמת . העברית הכתובה אינה מאפשרת להבין כיצד לבטא את
|
|