|
|
עמוד:9
9 החיבור על מוצא השפה מחשבתו של הרדר מדגימה על כן פריצת דרך במסורת הגרמנית בעת החדשה : היא מבטאת את תנועת התעוררות הלאום הגרמני אשר הכריזה על התרחקותה מהערצה של מודל היופי הקלסי . הרדר מעורר עניין מסיבה נוספת עבור קוראי העברית : הוא מפאר את השירה העברית כאוצר של האנושות . הרדר משייך את העברית העתיקה לשפות האוריינט : לשונות אלו מתאפיינות לדעתו בביטוי עז של רגשות האדם ויצריו . מכאן נובעת חשיבותן להבנת ההיסטוריה האנושיות, שהרי שפות אלו הן עדות חיה לשימוש אנושי בשפה הנשאר נאמן לרחשי ליבו של האדם . עם זאת, מבחינות אחרות מייחד הרדר את העברית משפות אחרות - מהלך המשוקע בדיוניו התיאולוגיים . הרדר עסק רבות בחיבוריו בפרשנות כתבי הקודש, אם בטקסטים תיאולוגיים מקיפים אשר פורסמו בסמוך ל חיבור על מוצא השפה ואם כחלק מחיבורים שנושאיהם המרכזיים הם היסטוריה עולמית, ביקורת הספרות והמטאפיזיקה . החיבור המרכזי שבו הוא מפתח את הטענה בדבר חשיבותה של העברית המקראית הוא על רוח השירה העברית וגדולתה ( משנת 1783 ) - חיבורו היחיד שתורגם עד כה לעברית . בין השאר מדגיש הרדר בחיבורו הזה את הדומיננטיות של שורשי הפעלים בשפה העברית . תוך כדי הסתמכות על תיאוריות אסתטיות בתקופתו כגון אלו של באומגרטן ולסינג, הרדר מציין שנוכחותם החזקה של פעלים בעברית המקראית מקנה לשפה חיוניות . התחושה של פעולה תמידית ותנועה קדימה הופכת את השירה העברית לכלי ייחודי ליצירה אסתטית . החיבור על מוצא השפה מדגים כמה מהטיעונים המרכזיים של הרדר בעבודתו על ספרות ואסתטיקה . בפרט, החיבור מפתח את האפיון של השפה העברית כשפה ייחודית על סמך היותה שפה קדמונית אשר דוברה על ידי אנשי האוריינט . לאור חידושיו הפילוסופיים של הרדר נדרש התרגום למונחים שאינם שגורים בשיח הפילוסופי העברי . יש לזכור שהתרגום עוסק בטקסט מהמאה ה- ,18 אשר שפתו פואטית ומונחיו נועדו
|
|