|
|
עמוד:8
8 יוהאן גוטפריד הרדר מרוסן בחבלי הציביליזציה . מצד אחד, שבחיו של הרדר מעידים על אחת מתרומותיו המרכזיות למחשבת הנאורות : העיקרון שעל בני האדם לכבד תרבויות שאינן מוכרות להם ולהעריך את תרומתן להיסטוריה האנושית, עמדה המבשרת את רעיון הקוסמופוליטיות . אבל הרדר אינו עוצר כאן . ההערכה שלו לעמים זרים נעוצה בערכים המערערים את מחשבת הנאורות, מכיוון שהרדר שב ומדגיש את החוויה האנושית הראשונית והפראית כמבטאת חיבור מיידי של האדם לטבע - חיבור אשר דהה עם הציבילזציה אשר הקהתה במידה רבה את חושיו של האדם המערבי . פילוסופיית השפה של הרדר, כמו גם האסתטיקה שלו, מוקירות את הביטוי הישיר של רגשות האדם ומנגידות אותם למוסכמות חברתיות הדוגלות בעידון ותירבות של האדם ושל החברה . בקצרה, הרדר יוצא נגד התפיסה שעל החברה להדגיש את מותר האדם מן הבהמה ולהרחיב את הפער ביניהם . נקודת המוצא של המסה היא שלאדם ולחיה יש מהמשותף . ב חיבור על מוצא השפה מפתח הרדר את הרעיון שישנם עמים שאינם משתייכים לציביליזציה ועל כן שפתם עדיין חיה וממלאת את תפקידה הראשוני - ביטוי תחושותיו הקמאיות של האדם ביותר של האדם, ובפרט כאביו . "Mißbildung" הוא המינוח הייחודי שבו משתמש הרדר ב חיבור על מוצא השפה כדי לבקר את השפעתה המזיקה של הציביליזציה על השימוש בשפה . באמצעותו מבקש הרדר לסתור את תפיסת ה"בילדונג" - מונח מפתח נוסף של הנאורות הגרמנית . בקרב הוגים כגון לסינג ומנדלסון מבטא המונח ערך עליון : התפתחות תרבותית תלויית חינוך המשקפת עידון והתרוממות ממצבו הראשוני של האדם - ובאופן מיטונימי, של האומה . הביקורת שמביע הרדר בחיבור היא שתהליכי התירבות ( בתרגום לעברית : תירבות לרעה ) הפכו את השפה למלאכותית, מכיוון שהכפיפו אותה לנורמות חברתיות . טענתו של הרדר שהתירבות מנתק את האדם ממצבו הטבעי יוצאת חוצץ נגד הזרם המרכזי של פילוסופיית הנאורות בתקופתו .
|
|