|
|
עמוד:12
12 איתן מכטר לחבור למעשה האסתטי בלי לחבל בחופש הביטוי ובאוטונומיה שלו ? והאם כבר ניתן לדבר על ממשות שנבלעה לתוך הדימוי, כטענת בודריאר ב סימולקרות וסימולציה ( 2007 ) ? כיצד המהפכה הדיגיטלית ושכלול אופני הייצוג מגדירים מחדש את הזהות של היחיד ומשרתים את הדימוי כסוג של גולם הקם על יוצרו ? נבקש לברר את כוחו ומגבלותיו של הדימוי כחרב פיפיות בשעריו של גן העדן בקפיטליזם המאוחר, כביטוי לרדיפה אחר הדימוי שנוצר בתנאים חברתיים קונקרטיים ונכון לו תפקיד בשימור המשטר הכלכלי-חברתי . קסם האמנות אף הוא נעשה לדימוי על ידי הולוגרמות של אמנים שהלכו לעולמם במופעי ראווה המופקים באופן דיגיטלי על הבמה או במוזיאון לצד אמנים או יצירות חיות . השילוב בין העולם האמיתי לווירטואלי, כמו השילוב בין עולם הסחורות לבין מופעי האני הפומביים, מחייב דיון עומק ביחס שבין הכוח המדמה לחומרי המציאות המזינים אותו . הטכנולוגיה משרתת מגמה של הדמיה, אך הרפרנס נותר ממשי, שכן לעולם יהיה הדמיון חריגה מהממשות ששימשה לו מקור והניעה אותו לחרוג ממנה . בספר נציג מתח מפרה בין עמדתו של גי דבור בדבר תנאים חומריים ויחסי ייצור המצויים מתחת לפני השטח ומדרבנים את הצורך והעניין החברתי בדימוי, לבין עמדתו של בודריאר בדבר התנתקות הדימוי מהממשות וכינונה כדבר עצמאי, ללא אפשרות שחזור של מקורה החומרי . הפתרון הפשוט הוא לומר כי הקפיטליזם המוקדם, המבוסס על ייצור מוצרים, הביא לאופני ייצוג ותודעה המשרתים מוצרים אלו, והקפיטליזם שידע מהפכה טכנולוגית וחזותית רבת-עוצמה הביא להתנתקות הדימוי מבסיסו בחומר ומתנאי ייצורו הראשוניים . ואולם הפתרון שיוצג יהיה מורכב יותר, ויבקש לטעון כי ישנן מגמות סותרות של חזרה לבסיס חומרי לצד מופעי ראווה המנותקים מכל רקע חומרי או מעמדי . קשה לקבוע כיצד יוכרע המתח, אם בכלל, אך צלילה לעומק הדיון, שמציעים
|
|