|
|
עמוד:10
10 איתן מכטר על נוכחות מתמדת של אידיאות מתגשמות בחומר מחד גיסא, ושל צורה המגלמת רעיון, מאידך גיסא . היכולת לתרגם רעיון בחומר באמצעות אותיות, מספרים, צבעים וקווים מעידה על הפוטנציאל הרוחני של הצורות והדימויים, ומנגד, הצורה מבקשת לה ביטוי רעיוני ומשמעות כ"כרטיס כניסה" לקהילת בעלי התודעה ומבקשי הפשר . לאורך שנים של עיון בספרות העוסקת בתרבות חזותית תהיתי אם נכון לחתור באופן אנליטי תחת הקשר הנסיבתי שבין "המילים והדברים", לברר האם הקונפיגורציה של גוף האדם או גרמי השמיים הם עדות מתמדת למשמעות שהונחה בעולמנו כמחייבת לשוב ולברר בכל יום מחדש את סוד צורניותו של רעיון מופשט, את סוד כוחה של המחשבה לדרבן ליצירה ולתרגם מחשבות לדימויים . כמי שעוסק בתרבות חזותית, בביקורת עבודות של סטודנטים הקפדתי להתבונן באובייקט דרך תהליך העבודה ולא רק על פי התוצר הסופי, לברר את מעמדו של הרעיון ככזה שעולה מהחומר עצמו ולא רק כתנאי מוקדם וכנתון אפריורי . למדתי להוקיר את המעשה העיצובי והאמנותי כסוג של פילוסופיה חומרית המשתמשת בשפה חזותית, שכוחה לפתח רעיונות ולהפיצם אינו נופל מכוחה של הפילוסופיה הקלאסית ; שפה שמצליחה לגבש אמירה גם כשאין מילים, לתאר ולעורר רגשות הנמשכים אל הדימוי . בספר זה אבקש לברר את משמעות הדימוי וזיקתו אל הממשי, את תפקידיו החברתיים לאורו של המפנה הדיגיטלי, אשר הגדיר מחדש את משמעות הדימוי וזיקתו אל הממשי שהפך וירטואלי . הדיון הפילוסופי מקדים את הבחינה המעשית, כפי שנהוג במקומותינו להציב את הרעיון לפני הצגתו של החומר, אלא שחלק מהמפנה הדיגיטלי הוא דווקא בהיפוך הסדר, ועל כך עוד ידובר בהמשך . ב מקורו של מעשה האמנות ( 2017 ) שואל היידגר מהו המקור של יצירת האמנות, ומשיב כי המקור הוא האמן . אך מהו המקור לאמן ? לפי היידגר, יצירת האמנות היא שמגדירה אותו ככזה . לכאורה זה ביטוי
|
|