|
|
עמוד:13
13 גזע מדומיין שונה בה לחלוטין משפתם של מחברי ספרי המקרא הקדמונים . בקיצור, אני מעדיף להשתמש במונח "יודופוביה", שקדם להופעת ה"אנטישמיות" ומעט מדויק יותר ממנו . לאון פינסקר, מראשוני הציונות, השתמש ב"יודופוביה" במסתו החלוצית אוטואמנציפציה ! שהתפרסמה ב- ,1882 מכיוון שה"אנטישמיות" עדיין לא הייתה מוכרת דייה . המונח יכול לרמוז, כמובן, על מחלה פסיכולוגית, ואכן פינסקר, שהיה רופא במקצועו, התכוון לכך במפורש . איני חושב שיודופוביה, או קסנופוביה באופן כללי, היא ממש מחלה . מקורות האיבה לַשונים הם אמנם גם פסיכולוגיים וטבועים עמוק בהתנהגות האנושית, אולם התפרצויותיה הפרוורטיות תלויות תמיד הן בתהליכים אידיאולוגיים ארוכי טווח והן בנסיבות חברתיות-כלכליות ופוליטיות . מה עוד שגם אם פחד רובץ בתשתיתה של כל שנאה לאחר, אין הוא הדחף היחיד שקובע את כלל מבעיה המרושעים . רגשי נחיתות והתנשאות, קנאה ובורות, תאוות שליטה וניצול יחסי כוח, סבל וחיפוש שעיר לעזאזל האחראי לו ועוד תופעות מנטליות מוכרות וידועות גודשים את תהומות הקסנופוביה ומרפדים היטב גם את היודופוביה . כאמור, לא הכול מובן לי בתופעה אנושית זו, וּודאי שאיני חושב שאפשר לסכמה באמרה האנגלית "The dislike of the unlike" , כלומר כהטרופוביה שמשמעותה רתיעה טבעית מהשונה . אם נכון לומר שהגזענות היא בעיקרה סנוביזם של עניים, ניתן להוסיף על כך שההגזעה, הפיכת האחר או הפיכת עצמך לגזע, שהיא תמיד דבר מדומיין, מקורה אינטלקטואלי, והיא נרקמת תמיד על ידי אנשי ספר . * * * בעמודים הבאים ביקשתי להתחקות, ולו ממעוף הציפור, אחר כמה תחנות בשנאה היוקדת וארוכת הטווח שהופנתה כלפי יהודים, ולהבין מה נותר מאותה עוינות רב-שכבתית זו בימינו אנו . בחלק
|
|