|
|
עמוד:14
41׀ על הסכין וכשמתעוררים קשיים על המנתח להיות בטוח בעצמו . עליו לשאול את עצמו אם הם נובעים מהתערבותו שלו בטיפול או מגורמים אחרים . לעולם אין לדעת איך תתפתח תלונה רפואית כלשהי, ויהיה הטיפול בה טוב ככל שיהיה . בעיות עלולות להתעורר במהלך המחלה עצמה, אבל המנתח חייב למצוא להן צידוק, יותר מרופא רגיל, שאינו מפעיל את ידיו כדי להשפיע על מהלך המחלה . על המנתח לשאול את עצמו אם עשה כמיטב יכולתו ואם פעל נכון . רוב המנתחים מסתירים את הספק המתמיד הזה מאחורי חזות של ביטחון עצמי, ולכן דבקה במנתחים תדמית של כול-יכולים שדבר אינו יכול לפגוע בהם . אבל אפילו אצל המנתח הבטוח ביותר בעצמו מדובר במראית עין בלבד, שמטרתה להקל עליו לשאת באחריות ולהתמודד עם רגשי האשמה הכמוסים . בואו נעשה את העבודה וזהו, זה המוטו שלהם . לכל מנתח יש מטופלים שמתו תחת סכינו או אחרי הניתוח שלו, אף על פי שלא עשה שום טעות . עליו להתגבר ולהמשיך הלאה, מפני שתמיד יש עוד חולה הממתין לטיפול . הדבר דומה לנהג קטר שדרס מישהו שעמד על המסילה, ולא היה יכול לעשות דבר כדי למנוע את התאונה . הרכבות חייבות להמשיך לנוע . מותו של מטופל הוא מאורע דרמטי, ועל כמה מן המיתות האלה קל להתגבר יותר מאחרות, תלוי בנסיבות ובסיבות שהצריכו את הניתוח . אם אדם חולה בסרטן או עבר תאונה קשה אין ברירה אלא לנתח . בניתוחי בחירה, במקרים שבהם היתה גם אפשרות טיפול שאינה כירורגית, או אם המטופל היה ילד, קשה יותר למצוא צידוקים למותו . מובן שגם ניסיונו האישי של המנתח קובע . חשוב אם הוא עשה ניתוח מסוים חמש פעמים או חמש מאות . לכל ניתוח יש עקומת למידה, ובפעמים הראשונות הסיכוי לסיבוכים גדול יותר . אבל הסיכון קטן ככל שהניסיון מצטבר והולך . כל מנתח חייב לעבור את עקומת הלמידה הזאת ; אין דרך לעקוף אותה . אני תוהה אם המטופלים הראשונים שלי ידעו שאין לי ניסיון רב בימַי הראשונים
|
|