|
|
עמוד:11
פ תח דבר׀ 1 1 שתי מחלות שמעסיקות חלק ניכר מזמנם של המנתחים בימינו לא היו בגדר סכנה חמורה לחיי אדם עד לפני זמן קצר . הסרטן וטרשת העורקים חדרו לחיינו במאתיים השנים האחרונות, בשל אורח חיים שמתאפיין בתזונה עשירה בקלוריות ובצריכת טבק . יתר על כן, המחלות האלה אופייניות לשלב מאוחר בחיים, ולכן בדורות קודמים הלכו רוב בני האדם לעולמם לפני שהספיקו לחלות בסרטן או ללקות בעורקים סתומים . במאה התשע-עשרה החלו בני האדם פתאום לחיות חיים ארוכים יותר . העלייה בתוחלת החיים נבעה מהתפתחות ראויה לציון בעולם המערבי, שנודעת לה חשיבות רבה לרפואה יותר מכל המצאה גדולה ויותר מכל מנתח מפורסם : בני אדם החלו לתת את דעתם על ההיגיינה . הדבר הזה חולל תמורה קיצונית בכירורגיה . קשה להבין למה נדרש זמן רב כל כך עד שנוצרה הזיקה הזאת בין ההיגיינה לכירורגיה . אילו היינו נקלעים לזירת ניתוחים במאה השמונה-עשרה היינו מזדעזעים עד עמקי נשמתנו . הצרחות בוודאי היו איומות ונוראות, דם ניתז לכל עבר והסירחון מצריבת אזור הגדם של איבר קטוע היה גורם לנו בחילה . היינו מרגישים כמו בסרט אימה . קבקבים, כובע ומסכה מנתחים בני ימינו מחליפים את בגדיהם דרך קבע . לצורך הניתוח הם לובשים מדי מנתחים — חולצה עליונה ומכנסיים נקיים, תכולים או ירוקים, נועלים קבקבים לבנים וחובשים כובע . בחדר הניתוח הם עוטים גם מסכה, לובשים בגד עליון המכונה חלוק מנתחים, וידיהם נתונות בכפפות גומי סטריליות . בסוף המאה התשע-עשרה, כשהתברר שחיידקים עלולים להתפשט באמצעות טיפות זעירות של רוק המרחפות בחלל האוויר, החליט המנתח יוהן פון מיקוּליץ' מבּרֶסלָאוּ להמעיט בדיבור ככל
|
|