פתח דבר

עמוד:10

01׀ מרגלים ל א מושלמים ויוסי כהן מעריך ואף מעריץ את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו . שלושים שנה חלפו מאז ראתה אור המהדורה הראשונה של הספר הזה, בקיץ ,1990 והוא היה לרב-מכר, גם ברשימת "הניו יורק טיימס" . אך בטרם פורסם, עשה בו הצנזור שמות . לדוגמה, נאסר עלינו לציין את שמם של מי שכיהנו אז בראשות המוסד והשב"כ . הס היה מלהזכיר את שמו של ארגון "נתיב", שעסק בהעלאת יהודי ברית המועצות והגוש הקומוניסטי וגם באיסוף מודיעין . אפשר לכתוב ספר שלם על פסילות הצנזורה ואיסורי ביטחון השדה . במרוצת השנים שחלפו מאז עברה קהילת המודיעין של ישראל שינויים רבים, תוך התאמה לרוח הזמן . בשלבים מסוימים השתייכו אליה חמישה ארגונים . במאה ה- 21 נותרו שלושה : אמ"ן, המוסד ושב"כ . נושאים רבים שהיו אסורים אז לפרסום מותרים כיום . הצנזורה עברה שינוי מחשבתי, אם כי גם כיום יש מקום לשיפור . היא עדיין מחמירה מדי, וכך גם בתי המשפט, שממהרים להוציא צווי איסור פרסום ומנהלים יותר מדי דיונים בדלתיים סגורות ולעתים גם במעמד צד אחד . האיזון עדיין מוטה לטובת הביטחון על חשבון הערכים הדמוקרטיים . היום אנו יודעים יותר, ועדיין אין אנו מתיימרים לטעון כי אנו יודעים על כל מבצע ועל כל פעולה . רחוק מכך . הביון מושתת על עקרון המידוּר, לפיו גם אלה שעובדים למען "האחווה החשאית" אינם צריכים לדעת ואינם יודעים הכול . כאז כן עתה, המכשולים שניצבים לפנינו רבים וקשים . סוכנויות המודיעין לא אוהבות לחלוק את סודותיהן עם הציבור . הן אינן מפרסמות את מסמכיהן והן גונזות את ניירות העבודה שלהן . הן ממשיכות לחסות בצל הצנזורה ונהנות מהגנה של בתי המשפט . הארכיונים של שב"כ והמוסד ורוב רובו של אמ"ן עדיין סגורים בפני הציבור . לטובת הספר, ראיינו מאות אנשי מודיעין, בארץ ובחו"ל, אחדים בשירות פעיל ורבים שכבר פרשו ומצאו כי יש חיים גם אחרי הקריירה החשאית . רשימת המרואיינים היתה יכולה להיות ארוכה

תכלת הוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר