|
|
עמוד:8
8 יחס הכבוד שהפגנתי כלפיו, כמו גם מימוש סיכומים והבנות בשטח – תרמו לבניית יחסי אמון וסללו הדרך לשיתוף פעולה בינינו בהמשך בפניי מג"ד 906 באריכות את מסלול הקרבות שעשה עם גדודו מיום פרוץ המלחמה . הוא סיפר כי בכל הקרבות, לרבות הפריצה למערב-ביירות, לא היו לו נפגעים והגדוד לא ספג ולו אבדה אחת . הזכרתי לו עתה את דבריו ואמרתי : "אני בטוח שאתה רוצה להחזיר את חייליך בשלום הביתה ושהגדוד יסיים המלחמה ללא כל אבדות . אבל אתה יודע שקרבות רחוב כאן, בשטח בנוי מאוכלס בצפיפות, יגבו מחיר כבד . חבל על חיילים שייהרגו בלחימה" . המג"ד האזין לדברים בתמיהה . "אני באמת לא מבין על מה אתה מדבר, שי . מה אתה רוצה ממני עכשיו ? ", הקשה . "שתתנו לי עוד צ'אנס", השבתי . "אני רוצה לשגר השליח שוב אבל הפעם עם מכתב ממני שבו אציע למפקד כניעה בתנאים של כבוד . עבר זמן מאז הפעם הקודמת, לוחמי המפקדה נתונים בלחץ ובמתח רב . כדאי לבדוק מה קורה שם עכשיו - אין לנו מה להפסיד", אמרתי . המג"ד הגיב בשתיקה, הבעה של ספקנות וחוסר אמון נסוכה על פניו ; אחר כך נפרד ממני בניד ראש . הייתי בטוח שבכך נגמר הסיפור . האמת, לא התקשיתי להבין לליבו . לאחר שני ניסיונות – נפל חזרה על אותה פעולה ממש, פעם שלישית ברציפות, נתפסה כנואלת וחסרת סיכוי . וחוץ מזה, במלחמה עסקינן . סוסי המלחמה בוטשים כבר שעות במקומם, שוחרים לקרב . מי יעצור בעדם ? נקל לשער לפיכך את הפתעתי כאשר התבשרתי שהאוגדה מאשרת את המהלך המוצע . או אז, על גג מכונית חונה, בעזרת אבו אבראהים, ניסחתי מכתב קצר בערבית . המכתב, ממוען אל מפקד ארגון כוחות השמאל בביירות, מוקדם ( סגן- אלוף ) עומר חסין חרב, וקרא לו להיכנע לכוחות צה"ל תמורת אי-פגיעה בו, באנשיו ובאוכלוסייה האזרחית . חתמתי על המכתב בערבית ובאנגלית, מצמיד לשמי דרגה זהה של מוקדם . תפילת רבים חרישית ליוותה את השליח בצאתו בהול אל היעד . את המתח שבאוויר ניתן היה לחתוך בסכין . ברור היה שכישלון נוסף פירושו לחימה . לא חלפו דקות ארוכות והשליח חזר בריצה ובפיו ידיעה מרעישה : מפקד הארגון ואנשיו נטשו את בניין המִפקדה, חלק מהלוחמים הסתלקו אף הם, והמעטים שנותרו מבקשים שהות להתייעץ . כמה דקות אחר כך, הופיע במעלה הרחוב אדם כשהוא מחזיק בידו מטפחת לבנה, הזדהה כקצין מנהלה ואחראי אספקה של הארגון, והודיע כי חיילי המפקדה נטשו את עמדותיהם ונמלטו כולם . המפקדה ריקה עכשיו מאדם . בתוך זמן קצר, התארגנו כוחות הגדוד לתזוזה והחלו נעים בשני טורים לאורך הכביש המוביל למפקדה . כמחצית המרחק מן היעד – אירע לפתע דבר בלתי-צפוי . מרפסות בקומות הגבוהות של הבניינים משני צידי הכביש התמלאו בהמוני אדם . מאות רבות של גברים, נשים וילדים נופפו בידיהם לשלום, כשהם ממטירים לעברנו מטחים של אורז וסוכריות . מחזה הזוי ומתעתע . כפסע היה בינינו ליום קרב רווי דמים, ובמקום – ממטרי סוכריות ותשואות מהמרפסות . כך, בסביבות השעה 30 : ,13 לאחר חמש שעות של המתנה ושלושה ניסיונות למשא ומתן, נכנסו יחידות חטיבה 828 לבניין מִפקדת כוחות השמאל בביירות והשתלטו עליו ללא קרב . בניין המפקדה, בן ארבע הקומות, הכיל חדרי משרדים, מרכזיה אלחוטית משוכללת, וכן מחסנים גדולים של מצרכי אוכל ומזון . על פי עצתי, חולקו מצרכי המזון לעשרות משפחות נזקקות באזור . במרתפים תת-קרקעיים של המפקדה התגלו גם מצבורים ענקיים של נשק, תחמושת ואמצעי לחימה . עשרות משאיות, צבאיות ואזרחיות, עסקו בפינוי והעברה של מצבורי הנשק לישראל במשך שבוע ימים . ראשי עדות ונכבדים מקומיים : מוסלמים, נוצרים, דרוזים ואחרים – זומנו לפגישות ונדרשו לשמור על סדר בקהילותיהם, להישמע להוראות צה"ל ולדווח על גורמי פח"ע ופעילות עוינת . אבו אבראהים עצמו התייצב מדי בוקר במשרדי וסייע בפעילות השוטפת . הוא העמיד לרשותי חומרי מידע רבים, אנשי קשר ואמצעים שונים . על פי הוראתו, הצטרפו אנשיו, לוחמי אלמראבטון, אל כוחות צה"ל וסייעו להם בפעולות סריקה ברחבי העיר . בבוקרו של יום ה- 19 בספטמבר, השתלט צה"ל על אזור השכונות אלבסטה אלפוקא ואלבסטה א-תחתא, שמצפון לקורניש אלמזרעה . הגורם השליט באזור היה ארגון נאצריסטי קטן בשם "אנצאר אלת'ורה" . מפקד הארגון חאג' מוצטפא אלתורכ זומן בדחיפות למשרדי, ולאחר משא ומתן קצר – חתם בשם ארגונו על הסכם כניעה . בתוך שעתיים השתלט כוח משוריין של צה"ל על האזור . בכך תמה פעולת ההשתלטות על העיר ביירות, ללא קרב וללא נפגעים מצד כוחותינו והאוכלוסייה המקומית . אלא שאז, בין לילה, התהפך המצב . הטבח במחנות הפליטים "סברא ושתילה" חולל זעזוע עצום . גל שמועות על מעשי נקם הדדיים שטף את ביירות . בבוקר ה- 20 בספטמבר החלה מנוסה המונית של משפחות מוסלמיות משכונות הדרום אל פרברי צפון העיר, בעוד משפחות נוצריות התכוננו לבריחה מחשש לנקמה מצד המוסלמים . רק הודות להתערבות מהירה של צה"ל – נרגעו הרוחות והשקט חזר לרחובות . אירועי הדמים חוללו תפנית בעמדת אלמראבטון . גברה ההכרה כי הגורם היחיד שמסוגל לספק הגנה לאוכלוסייה המוסלמית בביירות הוא צה"ל . אנשי אלמראבטון והאוכלוסייה המוסלמית, סונית ושיעית כאחד, בחרו לפיכך לשים מבטחם בצה"ל בציפייה שיגן עליהם מפני פעולות נקם מצד הפלנגות הנוצריות . כך, בצעד חסר תקדים, המיליציה המוסלמית החמושה הגדולה ביותר בביירות החליפה צד והחלה לסייע באופן פעיל לכוחות צה"ל בעיר . במהלך עשרה ימים, הוצאו ממצבורים במערב- ביירות כמויות גדולות של נשק ותחמושת : 520 טונות תחמושת, 12 תותחים ושמונה מרגמות כבדות, וכן כלי רכב נושאי קטיושות . הערכות ביחס לאומדן צפוי של אבדות במבצע לכיבוש מערב-ביירות – שנויות במחלוקת . מדובר בהערכות בלבד . מחומר שהתפרסם בשנים האחרונות עולה כי ההערכות שרווחו בצמרת פיקוד צה"ל דיברו על 300 - 400 חיילים שהיו צפויים להיהרג במבצע . בסך הכול נסרקו במערב ביירות כאלף מבנים, מתוכם אותרו כ- 506 יעדים : מִפקדות, בסיסים ומחסני תחמושת . לא כל היעדים שאותרו היו מוכרים לצה"ל לפני המבצע . גושפנקא רשמית לתפנית בעמדת אלמראבטון – העניק מנהיג התנועה בלבנון אבראהים קלילאת . שליח מטעמו ביקש לברר האם נהיה מוכנים להיפגש עם קלילאת באופן חשאי . המלצתי לגורמי הפיקוד להיענות לפנייה וקראתי לקיימה בו ביום, ערב נסיגת כוחות צה"ל מביירות . הפגישה עם אבראהים קלילאת נועדה להתקיים פרסום ראשון גלוי המקור האמיתי היחיד היה מערך החקש"בים שהצליח לאסוף ולספק בזמן אמת נתונים עדכניים ורלוונטיים למהלכי הקרב כוחות צה"ל כפוליסת ביטוח מפני מעשי נקם ההזדמנות שהוחמצה . . . המשך בעמוד 66 גיליון ,93 שבט תשפ"ג, פברואר 2023
|
|