|
|
עמוד:7
7 חלק מהסוסים בורחים מהאורווה . . . פרסום ראשון גלוי נשקם יורשו לעזוב ללא פגע . כעבור כעשרים דקות, חזר השליח ובפיו תשובה שלילית . אנשי המִפקדה, כך מסר, ערוכים לקרב ואין בדעתם להיכנע . הם חמושים היטב ונחושים להילחם בכוחות צה"ל . לא ויתרתי . בעוד הגדוד נערך ללחימה, ניגשתי אל החפ"ק . המח"ט והמג"ד היו טרודים בקבוצת פקודות וביקשתי לדבר איתם . "אני חושב שאין מה למהר", אמרתי, "יש זמן . הקרב לא יברח . מדובר בשטח בנוי מאוכלס בצפיפות . תראו את הבניינים הגבוהים מסביב - אני חושש שיהיו לנו הרבה נפגעים" . השניים לא ירדו לסוף דעתי . "אנחנו לא מבינים מה אתה רוצה מאתנו ? " תבעו לדעת . עניתי שלא כדאי למהר והצעתי לשגר השליח פעם נוספת : "מפקדת האויב במצור, אנשיה לחוצים ומתוחים וייתכן שיעדיפו בסוף שלא להילחם" . חרף ספקנותם, ולאחר שהתייעצו עם האוגדונר, קיבלתי אור ירוק לפעולה . השליח יצא לדרכו ונעלם חיש קל במעלה הרחוב . אלא שלא חלפו דקות מרובות והוא חזר במרוצה, מתנשף ומבוהל . לא הניחו לו אפילו להתקרב למִפקדה . כמה מהלוחמים, כך סיפר, איימו עליו בנשק ודרשו ממנו להסתלק, תוך שהם משמיעים קללות כלפי אלמראבטון הבוגדים, שמשתפים פעולה עם האויב הישראלי . גם נורו לעברו מספר יריות שהחטיאו אך במעט . במבט לאחור, אני מתקשה לשחזר את אותם רגעים שבהם החלטתי לעשות מעשה שגם היום נראה בעיניי חסר סיכוי . בשלב מסוים פשוט קמתי, הלכתי לחפ"ק ומשכתי את המג"ד, שהיה שקוע בחלוקת פקודות, לשיחה קצרה בצד . מיקדתי דבריי בעניין האישי . בשיחה שקיימנו בבוקר, אגב המתנה להסגרת נשק מצד אלמראבטון, תיאר הרמטכ"ל, רב-אלוף רפאל ( רפול ) איתן נפגש עם בשיר ג'ומאייל, החיוכים לא עזרו לשנות את ה"מכתוב" . . . ( צילום : דובר צה"ל, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון ) . גיליון ,93 שבט תשפ"ג, פברואר 2023
|
|