|
|
עמוד:10
כלל באמנות, אינו צורך אותה, ואף אינו מודע כלל לקיומה הנרחב . יתרה מזאת, הניסיון מלמד, שבשיחות על אמנות בין תיאורטיקנים או חוקרי אמנות לבין אנשים שמעולם לא שמעו שיעור אחד או הרצאה בתולדות או שפת האמנות, ואינם מצליחים אף לזכור מתי לאחרונה ביקרו במוזיאון, דיברו האחרונים באופן דעתני ונחרץ, התווכחו ואף התלהטו, ועמדו על דעתם, תוך שהם מגלים בורות רבה ואינם מודעים כלל לערך של ידע בתחומים אלו או היעדרו של ידע זה, ואף למאמץ העצום שהושקע כדי לרכוש אותו ( ומן הסתם גם רומסים ומבטלים, אף שלא בכוונה, את הידע והנסיון הרב של התיאורטיקן או התיאורטיקנית המשתוממים . . . ) , שהרי, בעוד ויכוח עם איש מקצוע אחר, כגון רופא שיניים, מהנדס או פרופסור למתמטיקה, לא יעלה על דעתם של רבים, הרי שוויכוח עם תיאורטיקן של אמנות הוא חזון נפרץ, וזאת כאמור מתוך אי ידיעה והבנה של מהות המקצוע . הציבור הישראלי אינו מעורה כלל בעולם האמנות, ואמנות פלסטית, בניגוד לתחומי האמנות האחרים, זרה לו . אציין, שבעניין זה אין הבדל, כפי שמקובל לעיתים לחשוב, בין תושבי תל אביב רבתי, לתושבי יוקנעם, חדרה, רחובות או אשדוד . בקרב ציבור נרחב, ביקור בגלריות כגון אלו שצוינו לעיל אינו מהווה כלל חלק מחייו . השוואה קיצונית אחרת הממחישה את הבעייתיות שבה נתון כיום עולם האמנות הישראלי היא מצב מדומיין, משונה מאוד, שבו רופאים ירפאו רק רופאים, מהנדסים יבנו רק עבור מהנדסים, סַ פָּ רים יספרו רק סַ פָּ רים ; ובתחום התרבות, דבר שימחיש בעייתיות זאת אף יותר — סופרים יכתבו ספרים רק עבור סופרים, קולנוענים יפיקו סרטים רק עבור קולנוענים, זמרים ישירו רק עבור זמרים וכולי . מצב דמיוני זה אכן מחדד את המצב המוזר שאליו הגיע עולם האמנות הפלסטית הישראלי : אמנות מופנית ונצרכת בעיקר על ידי ציבור המשתייך לעולם האמנות — יוצרים, אוצרים, תיאורטיקנים, סוחרים ואספנים, בעלי אינטרסים, או אנשים שאינם נמנים 10 ⁄ קיר תשוקה
|
|