|
|
עמוד:9
שתחום מקצועו אינו אמנות כוללות לעיתים ביקור במוזיאון מפורסם, כאשר לעיתים קרובות זוהי בבחינת מטלה שיש לבצע ( "לסמן V " ) כחלק מריצוי חברתי . על מנת להעניק ביטוי מוחשי לדברים, ניתן לחשוב למשל על דיירי בניין מגורים מסוים או אזורי מגורים שלמים בעיר זו או אחרת, קיבוץ או מושב, ולשאול — האם הם ביקרו לאחרונה בתערוכה בגלריה אלפרד, חנינא, מאיה או נולובז ? האם הם בכלל מכירים את הגלריות בקריית המלאכה בתל אביב ? מוזיאון פתח תקווה, לדוגמה, שוכן בלב שכונת מגורים בעיר — מצידו האחד שורות של בתים טוריים ( "בתי רכבת" ) ישנים, ובסביבתו הקרובה בנייני מגורים חדשים יותר מסוגים שונים ובתים פרטיים . מכאן, שמדובר באוכלוסייה מגוונת מאוד . שאלה מעניינת היא — האם תושבי בתים ובניינים אלו אמנם מבקרים בתערוכות המתחלפות במוזיאון ? האם הם מעודכנים בשמות האמנים והאמניות, נושאי התערוכות וכיוצא בזה ? לצערנו ניתן לנחש שרוב המתגוררים בסביבת המוזיאון, אם אמנות אינה מוקד עיסוקם המקצועי ופרנסתם, אינם מעודכנים כלל בתערוכות המתחלפות, ובכלל, במתחולל בזירת האמנות הישראלית ( ומן הסתם גם האוניברסלית ) ; ורבים אף אינם יודעים מהו בכלל מקצוע האוצרות . יודגש, שאוצרת מוזיאון פתח תקווה במשך שנים רבות, דרורית גור- אריה, היא אחת האוצרות המוכשרות והמצוינות ביותר בזירת האמנות הישראלית, ומאמציה העצומים ויצירתה האוצרותית השופעת מוערכים מאוד בתחום . ועם זאת, באופן הדומה לפעילות ענפה של אוצרים אחרים, נראה שהעבודה וההשקעה הניכרת משפיעה רק על חברי קהילת האמנות והרוח, ואינה נוגעת כלל בחייו של הציבור שאינו משתייך לתחום האמנות והרוח ושעיסוקו אחר לגמרי . אכן, הטענה העומדת במרכזו של דיון זה היא, שרוב הציבור אינו מורגל נאוה סביליה שדה ⁄ 9
|
|