|
|
עמוד:10
10 | אוריינות חזותית בפעולה טענו בו כי האוריינות החזותית ניזונה מארבעה תחומי ידע מרכזיים : אמנות, פסיכולוגיה, בלשנות ופילוסופיה . תחומים קרובים נוספים הם תרבות חזותית, אנתרופולוגיה חזותית, סוציולוגיה חזותית, תקשורת חזותית ועוד . התפתחות הטכנולוגיה הדיגיטלית הביאה למהפך . המהפך הזה בא לידי ביטוי במעבר מאוריינות מודפסת לאוריינות במולטימדיה, כזו היוצרת זרם של קשרים בין מילים, צלילים ודימויים חזותיים . השילוב בין הרכיב החזותי לבין הרכיב השמיעתי יצר דרכי תקשורת חדשות במִגוון נושאים שעד אז בוטאו רק באמצעות המילה הכתובה . לפיכך הצופה אשר בקי בטכנולוגיות דיגיטליות הופך עד מהֵרה מצרכן ליצרן . ‘אוריין מילולי' הוא זה אשר משתמש בשפה בצורה נאותה כדי להבין או להעביר מסרים אישיים, חברתיים, חינוכיים ואחרים . באופן דומה 'האוריין החזותי' אמור להבין ולפענח מסרים חזותיים ( פעולה המקבילה ל'קריאה' ) , כמו גם לייצר, להביע ולהעביר מסרים כאלה ( פעולה המקבילה ל'כתיבה' ) . בהקשר זה מעניין לציין שבעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל, עם בוא גלי העלייה הגדולים מהתפוצות, דיברו על בערות, על בורוּת ועל אנאלפביתיות - מילים המתארות שימוש לקוי בשפה הכתובה או הדבוּרה . באותם ימים לא הייתה מילה שביטאה את היכולת להיות בקי בשפה על מִגוון רבדיה ולייצר מבעים לשוניים . רק בעשורים האחרונים החלו להשתמש במילה ‘אוריינות', וכיום יש המסתייגים מהשימוש הרב והמגוּון במשמעויותיה . המילה מופיעה בשפע של צירופי לשון - החל באוריינות שפה, אוריינות חזותית, אוריינות דיגיטלית ואוריינות מדיה ; עבוֹר באוריינות מחשב ואוריינות מתמטית ; וכלה באוריינות קשב או אוריינות מוזיקלית .
|
|