מסע

עמוד:13

מתחת לשמיים השחורים : שיחות על כאב נפשי, אובדנות ותקווה 13 מוסבר מפתיעה מאוד, אף שהכתובת הייתה על הקיר חודשים רבים כל כך . נדמה לי ששנינו לא האמנו שזה יכול להיות הסוף . בן רגע נהפכתי מאדם המדבר על כאב נפשי לאדם החווה אותו . בהספד שקראתי מעל קברה במעגן מיכאל נשבעתי להמשיך את דרכה, את דרכנו, להמשיך את המסע שלנו ולהביא את הספר לכדי סיום . בידיים רועדות אני כותב את האותיות הללו : למרות הכול, ההבטחה הזאת הוגשמה . את הקילומטרים האחרונים של המסע הזה הלכתי כשדפני כבר אינה בחיים . את הפגישות לשיחות האחרונות בספר קבעתי לבדי, אולם קול פנימי גרם לי לא להגיע אליהן לבד . בלי להיות מודע לכך התנהלו שיחות אלו כולן בשלישייה . בכל אחת מהן אדם יקר אחר ממלא את החסר, כמו משאיר את הפורמט של שיחה בשלושה, כמו משאיר את דפני נוכחת אף על פי שהיא איננה . ואולי גם הספר הזה משאיר את דפני נוכחת, חיה, שואלת, חושבת ומרגישה, אף על פי שהיא איננה . * * * התחלנו את המסע שניים, בעצם שלושה, ונותרתי כביכול אחד . כביכול, כי הספר הזה הוא בין היתר תוצאה של עבודה מלאת רצון טוב ולב רחב של רבים . זה המקום להודות בכל ליבנו לכל האנשים הנפלאים הללו על תרומתם האדירה, על החזון ועל המוכנות לשאת איתנו בעול של כתיבת הספר . ראשית תודה עמוקה לאנשים המרתקים שניאותו לפתוח את ביתם ואת ליבם ולשוחח איתנו . תודה לכל החברים הרבים ולבני המשפחה שעזרו וייעצו, שהאמינו ולא ויתרו, שנתנו חיבוק ותמיכה, עצה טובה או רעיון מיטיב . תודה למור קלוגמן, נוי נשרי, מורן כנפו ומאי אזולאי ששקדו על ההקלטות והפכו אותן לטקסטים . תודה לעוזי לוי, עינב מאור, מרב מילא, יואב גרובייס, ענבר גולן, אמיר אסנין, גדי זרח, תומר אושרי ואורן גור על קריאת הפרקים ועל ההערות החשובות כל כך . תודה רבה לרותם רז על העזרה הרבה בעריכה . תודה ענקית לעוזי שביט, העורך הראשי לשעבר של הוצאת הקיבוץ המאוחד, על ההזדמנות שנתן לנו כבר בפגישתנו הראשונה, ותודה אין-סופית לנגה אלבלך האחת והיחידה, שהאמינה בספר לכל אורכו . ספריה של נגה היו מונחים לצד מיטתה של דפני גם בימיה האחרונים . תודה רבה מקרב לב למוריה דיין קודיש, עורכת הספר, שבלב אוהב ובעיניים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא