|
|
עמוד:12
12 "את לא תוכלי ללדת . אין לך כבר חצוצרות . אבל אל תדאגי, אשלח אלייך את ד"ר רונן . " ד"ר רונן הגיע במהירות . חשבתי שיסביר לי מה ניתן לעשות עם החצוצרות שלי או במקומן, אבל הוא התיישב על קצה המיטה, הוציא צילום של שני ילדים מחייכים ואמר לי : "את רואה ? אלה שני ילדיי, הם מאומצים, והם מקסימים . אפשר גם בלי ללדת . ״ לא הייתי מוכנה לזה . לא רציתי לדבר איתו על ילדיו המאומצים . בכיתי וביקשתי שיניחו לי לנפשי, לעכל את הבשורה שלא אוכל ללדת . ועכשיו באה הטכנולוגיה ופתחה פתח להיריון בלי חצוצרות . ד"ר שיבולת היה צעיר, נמרץ וסימפטי . הייתה בו צניעות . מצא חן בעיניו שאני פסיכולוגית, ואולי גם העובדה שאני לא נשואה . מבחינתי היה יחסו חידוש מרענן, לאחר שרשרת של גינקולוגים שאף פעם לא התייחסו ברצינות לרצון שלי להיות אם, בגלל היעדר בן זוג . יצאתי מהקליניקה עם תקווה להיריון . למרות הסיכויים האפסיים התעוררה בי התרגשות, והתמכרתי אליה . גבי, חברי לשעבר וידידי הקרוב בהווה, שלא רצה נישואים וילדים, הסכים בזמנו להיות אב לילד שלי . כשהתגלה שלא אוכל ללדת, שוחרר מהבטחתו . סיפרתי לו בזהירות על האפשרות שנפתחה מחדש, והוא הביע נכונות . בלילה, בעודי לבד במיטה, התחילו המחשבות ועלתה השאלה הגדולה : איך ארגיש אם זה לא יצליח ? רימיתי את עצמי שאקח את זה בקלות, אבל איך אתמודד עם הצלחה חלקית : ביציות מופרות בלי היריון, או חלילה, הפלה בדרך ? ומה אם תהיה פגיעה אנושה בבריאותי ? ובכל זאת, אולי יקרה נס ? אבל איך אהיה אמא בגיל ארבעים ושתיים, כשלכולם סביבי כבר יש ילדים גדולים ? נסעתי להוריי לחפש תשובות . אִמי התחננה שלא אכנס להרפתקה הזאת, מחשש לבריאותי, ואבא הוסיף שילד בעת הזאת יפריע : הוא יגביל את חיי ויפגע בקריירה שלי . הלילה האחרון שלפני הניתוח היה ארוך, מלא מחשבות 12
|
|