|
|
עמוד:9
הָהֵם--לֹא-יֹאמְרוּעוֹד, אָבוֹת אָכְלוּבֹסֶר ; וְשִׁנֵּי בָנִים, תִּקְהֶינָה" ( ירמיהו, פרק ל"א, פסוק כ"ח ) . היום אני מפרשת אותו כך : עוד יבוא היום שבו כל אדם יהיה אחראי למעשיו, ואם הורה אכל פרי לא בשל, בנו לא יהיה מי שישלם את המחיר . הבן לא ישלם בהווייתו, בבשרו ובגורלו על המאוויים הלא בשלים של הוריו . הפסיכותרפיה של ההורות, כפי שאנסה להציג בספר שלפניכם, משרטטת לנו דרך אל הימים שירמיהו מבקש . דרך הקושי של הילד לתפקד עם השיניים הלא חדות, נציע להורה להסתכל על חוסר הבשלות שלו במילוי תפקידו, לא ממקום של אשמה, אלא ממקום שמתבונן על התבנית החוזרת של ההורות שלו, ומגיב באחריות להווייתו . הכתיבה נבעה מתוך האהבה שלי לילדים, מתוך הכרת התודה להם . הילדים לימדו אותי לנהל דיאלוג חי, להקשיב מעבר למילים ולהיות נוכחת . הם לא אוהבים מילים ריקות . אם הייתי אומרת משהו יותר מדי "פסיכולוגי", הם היו סותמים את האוזניים, או מבקשים להפסיק את הדיבורים . המשחק איתם בחדר הטיפול היה מרגש, וגרם לי לפגוש את הספונטני, האותנטי, הלא צפוי . איתם יכולתי לצחוק, שזה משהו שאפיין אותי מאוד כילדה . הצחוק היה לשפה שלי גם בטיפול במבוגרים . הצחוק עוזר לפרק מועקה, לקבל פרספקטיבה . הוא כמו חומר אוורירי שפותח ומפריד את המולקולות של הסבל . את כל זה למדתי מילדים, ועל כך אני רוחשת להם כבוד גדול . המפה הלא מודעת של ההורות | 9
|
|