|
|
עמוד:יג
יי לקורא הישראלי את יעדה המרכזי . הם מתקשים למצוא משמעות כזאת במשימות היום- יומיות של קיום מדינה ריבונית מבוססת . לכל התופעות האלה יש סיבות טובות, הקשורות באתגרים התובעניים שעמם התמודדה ישראל ובאנרגיות הכבירות שהיה עליה לגייס כדי לשרוד ואף לשגשג במשך רוב שנות קיומה ; אבל הן גם מאטות את תהליך ההתבגרות הפוליטית של המדינה היהודית, ולעתים ממש מחבלות בו . שני המחנות הפוליטיים הגדולים במדינה זו סבלו וסובלים מן התוצאות . הימין הישראלי, כאמור, עוד לא סיגל לעצמו לחלוטין את האוריינטציה הפוליטית השמרנית — את רעיון השמרנות כאמצעי לקדמה, לא כהתנגדות לקדמה — והסיעות השונות המרכיבות אותו לא השכילו להתאחד סביב מכנה אידיאולוגי משותף רחב . השמאל הישראלי, הרבה יותר מהימין, פועל לאורה של מתכונת פוליטית מוכרת — סוג של פרוגרסיביות ליברלית שיש לה קשר עמוק לתנועות-אחיות ברחבי העולם . אבל דווקא מסיבה זו, וגם מתוך כמה מן הסיבות שמנעו מהימין להתגבש כמחנה שמרני מובהק, תפיסת המדינה של השמאל וחזונו לגבי עתידה אינם מתכתבים ישירות עם יריביו הממשיים, עם השקפותיהם והעדפותיהם . השמאל והימין בישראל, כמו באמריקה ובאירופה, עשויים לצאת נשכרים מבחינה רצינית של שורשי הפילוג בין הימין ובין השמאל ושל השאלה מדוע כמעט כל חברה דמוקרטית נקלעת לדפוס כללי זה של ויכוח על אופייה ועל עתידה . אין בכך כדי לטעון שהיכרות מעמיקה יותר עם פולמוס שניהלו שני הוגים בני המאה השמונה- עשרה סביב הפוליטיקה של בריטניה, צרפת ואמריקה תוכל ליישב כל מחלוקת בחיי הציבור בישראל בת זמננו ; אבל היא עשויה לחדד כמה מהסוגיות העומדות על הפרק ואולי גם לזרות אור חדש על קונפלקטים פוליטיים שלפעמים דומה שאינם אלא מריבות סרק . אם ברק ופיין יסייעו קצת בהגשמת המטרה הספציפית הזאת — דיינו . ואולם, יותר מכל אני נרגש להניח בפניכם את הספר הזה משום שהוא מגולל סיפור מרתק ומציג רגע היסטורי בעל חשיבות מכרעת, גם אם לא מוערכת דיה, בתולדות המערב המודרני . הרגע הזה לא
|
|