|
|
עמוד:יב
יי הפולמוס הגדול רבות . כמובן, בפוליטיקה המקומית פעילים חוגים המחזיקים בעמדות ביטחוניות נִציות, מצַדדים בכלכלת שוק חופשי ומפגינים אהדה למסורת ולדת — אבל רק בעת האחרונה הם החלו להגדיר את עצמם לא רק כ"ימין" אלא גם כ"שמרנים" ; ואף שהם נוקטים מאמצים מרשימים ליצוק תוכן למונח זה, דומה ששוררת עדיין אי-בהירות בשיח הציבורי הישראלי לגבי משמעותה המדויקת של שמרנות פוליטית לכידה וההיגיון המונח ביסודה . אפשר לתלות את היעדרה המתמשך של תנועה שמרנית מן הזירה הציבורית בישראל בגורמים שונים, החל במקורותיה האינטלקטואליים של הפוליטיקה הישראלית, הטמונים בלאומיות המרכז-אירופית ובסוציאליזם הציוני, וכלה בלחצים הביטחוניים שעמם התמודדה המדינה היהודית מראשיתה . ואולם, ייתכן שהסיבה החשובה ביותר לכך שהשמרנות לא הכתה שורשים בישראל ( לפחות עד הזמן האחרון ) קשורה בעובדה שהתרבות הציבורית הישראלית עומדת עדיין במידה רבה בסימן ההתפעמות מעצם הקמתה של המדינה . הישראלים תופסים את החברה שלהם כמשהו חדש ורענן שבא לעולם לא מכבר, וככלל אינם רואים את עצמם כמי שאמורים לשמר או לקיים מסורת פוליטית ארוכת שנים . אבל ישראל, שבקרוב ימלאו שבעים שנים להקמתה, אינה שייכת עוד למדינות החדשות של העולם . כאשר הישראלים מתעקשים להתייחס למדינתם כאל חברה עולת ימים שטרם התבססה דיָה, הם ממעיטים בערך הישגיה האזרחיים יוצאי הדופן, ואינם תופסים את מלוא חשיבותם של כמה מהמשאבים העומדים לרשותם לשם חיזוקם של חייהם המשותפים ושיפורם . אפשר להיתקל בסממניה של בעיה ספציפית זו על כל צעד ושעל . ההמנון הלאומי של ישראל הוא שיר מלנכולי המביע תקווה שיום אחד תקום ליהודים מדינה . המערכת הפוליטית והמשפטית שלה מתַחזקת מצב חירום תמידי, המשבש את האפשרות ליצור מסורת שלטונית וחקיקתית יציבה . ישראלים רבים, צעירים כמבוגרים, מטפחים נוסטלגיה לאתוס החלוצי של הציונות, שהציעה מקור עמוק של משמעות לדורות קודמים, בטרם הגשימה
|
|