|
|
עמוד:14
14 מעולם לא הגעתי לצידו השני של האגם . אומרים שהימה מתחברת עם האינסוף של הלילה, של הירח ושל הכוכבים . . ככל אישה שמגיעה לזמן הדימום הראשון שלה, למדתי על הירח . הדם מסמל את החיים והמוות השוכנים בתוכי . לדם יש קשר לגאות ולשפל של הירח, של הים ושל עונות השנה . הוא המחבר אותי למסתורי האם הגדולה . כל חודש, כשהירח מתרוקן, מתאספות כל הנשים יחד בקבוצות, מתרוקנות יחדיו מדם הווסת ומקריבות מנחה לאימא אדמה . זהו זמן מקודש . הזמן האהוב עליי בחודש . זמן חגיגי של מנוחה, צחוק, שירה . אני אוהבת להקשיב לסיפוריהן של הנשים המבוגרות . סיפורים על האֵלָה הגדולה, סיפורים על חוויות החיים, סיפורים מצחיקים עד דמעות וסיפורים מעוררי קנאה על תשוקה, על מיניות ועל אהבה . גם סיפורים על גברים, על שכנות ועל ילדים . בזמן הזה אנחנו נחות, לעיתים מקשיבות . מתכנסות ומרפות . משחררות ומתרוקנות כדי לחזור לשגרה, להמשך המעגל המחזורי של החיים . מעגל מחזורי המתנהל על פי הקצב הנשי שלנו . כשהירח מלא עורכים מסיבה . הנגנים יוצאים והריקודים מתחילים . אט אט נוצרים זוגות אוהבים הפורשים אל הגורן . זה הזמן הפורה, הזמן שבו נשים בשיא תפארתן, והגברים מחכים ליום הזה כל החודש . בחברה שלנו אישה מסמלת את התהוות האֵם הגדולה . כל הפוגע בה ובכבודה עלול לעורר את זעמה . היא עלולה להמיט גשמים עזים ולהרוס את היבולים המעטים שהצלחנו ליצור בזיעת אפינו . לכן, חשוב מאוד לשמור על נשים . נשים שחופשיות ללכת ולעשות כרצונן . כל בית הוא ביתה של האם, והאישה
|
|