|
|
עמוד:11
רגעים אנושיים מקליניקה דיגיטלית 11 צעירה וחייכנית, אמא לשני ילדים קטנים, שחולה וזקוקה לתרומת כליה מיידית . בכל זמן אחר הפוסט הזה היה כנראה מצטרף לפוסטים שכולנו פוגשים על נזקקות ומצוקה . קוראים ועוברים הלאה, ממשיכים לגלול ולהתבונן בתמונות הנוף מהסגר ובצילומי הבישולים שאנשים העלו . אבל באותו לילה משהו אחר קרה . אולי היה זה התסכול ממגבלות הסגר, אולי היה זה הרצון לעשות משהו בעל משמעות בימים של מגפה, אולי הייאוש שבקיטוב ובהסתה מסביב, ואולי משהו ביכולת של המרחב הדיגיטלי לשאת למרחק את תפילתה של אישה שמעולם לא פגשתי . למחרת התחלתי תהליך של איסוף מידע מול ״המרכז הארצי להשתלות״ במשרד הבריאות, ולאחריו בירור רפואי כדי להתגייס למשימה שבחרתי לעצמי, לנסות להציל את האישה הזאת, לנסות לתרום כליה שתאפשר לה חיים בריאים בחיק משפחתה . החודשים הבאים כללו תהליך ארוך של בדיקות, שמירת התוכנית שלי בסוד, ועדה רפואית, ואפילו סט ארוך של מבחנים פסיכולוגיים ולילות שבהם נשארתי ערה ומחייכת, מלאת התרגשות, סקרנות וחשש . בחלוף שישה חודשים בדיוק מרגע קריאת אותו פוסט, ובמהלך מבצע "שומר חומות", ליוו אותי בני משפחתי לחדר הניתוח בבית החולים לילדים שניידר . בדיקת סיווג הרקמות הראתה שלא אוכל לתרום את הכליה לאותה אישה בעלת חיוך מקסים . אך בדרך פלא התברר כי הכליה שלי, שעברה את כל המבחנים והבדיקות הרפואיות, נמצאה מתאימה לילדה קטנה בת שש שזקוקה לכליה בשל מחלה . אי-שם מסתובבת עכשיו ילדה שהחלימה, עם כליה בריאה, שמשתוללת עם האחים שלה ולומדת לראשונה בבית הספר, ילדה שקיבלה כליה ממני, בזכות האדוות והגלים של המעטפת הדיגיטלית . הרשת החברתית העבירה את הבקשה למרחבים הדיגיטליים,
|
|