|
|
עמוד:9
הגיונות אלו הולידו רעיון של מודרניות יותר גמישה, פחות קשיחה, הפועלת דרך מנגנונים הפיכים, מודרניות המפתחת מודלים שאינם שלמים ואינם מושלמים, שהם המודלים היחידים האפשריים בכדי להתמודד עם “החדש והבלתי צפוי“ . מודרניות המצריכה הגיונות פרויקט הנוטים לטשטש את גבולות התחומים וההתמחויות והיוצרת אורגניזמים שאינם מפסיקים להתפתח וטריטוריות הנמצאות במצב קבוע של תסיסה אנזימטית . אורגניזמים וטריטוריות העוברים טרנספורמציות בחופשיות רבה . למודרניות חדשה זו, חזקה פחות ואלסטית יותר, קיים מקור חשוב במחשבה היהודית, צורת מחשבה המתאפיינת בתפיסה גמישה המקבלת שינוי כשהוא תוצר של מחקר מתמשך וחופשי, מחשבה המעודדת אינטרפרטציה חופשית של התכנים הנובעים מן המסורת . מסורת, אשר כפי שלמדנו מתוך פרשנויות התלמוד של עמנואל לוינס, אינה מהווה מערכת של מנהגים ורעיונות מקובעים ומקודדים אלא מהווה מאגר של ידע שאותו ניתן להמשיך לחקור, לגלות ולפרש בכדי להתמודד עם המצב העכשווי הקשה . המהדורה החדשה של Domus יכולה לשרת לא רק אתכם בישראל, אלא את העולם כולו, במאמץ להעביר מן העולם את המודלים הישנים של מודרניות שהיא יותר מדי אירופאית, מודרניות המתבססת יתר על המידה על המסורת הקלוויניסטית ולהפיץ גם בינינו, בין יהודים החיים מחוץ לישראל, את הפילוסופיה החדשה של ארכיטקטורה שהיא פחות אקסהיביציוניסטית, פחות כזאת המתייחסת לעצמה בלבד ופחות פיגורטיבית, יותר קרובה למסורת ה“אנאיקונית“ הוותיקה של תרבותכם שלכם ( מדובר בגישה תרבותית ופילוסופית חשובה התומכת ברמה הקונספטואלית של התיאולוגיה ונוגדת את זו הפורמאלית ומבוטאת ברמה פרקטית מסוימת בדיבר השני ) . במהלך המאה העשרים, הפך המערב את העולם למודרני, דרך יצירת שפה צורנית של המודרניות שלו, כאשר הוא מחזיק ממנה כאמת האבסולוטית היחידה הקיימת . עתה זקוק המערב לעדכן את המודרניות של עצמו דרך צורות חשיבה של ארצות אחרות . אני מאמין שזוהי המשימה של המהדורה החדשה של Domus , משימה שאינה מיועדת אך ורק לטריטוריה הזעירה שלכם אלא לעולם כולו, משימה המוכיחה פעם נוספת שהיהודים אכן יכולים להיות “מלח הארץ“ ולא רק עם חמוש בנשק . אך אחרי הכל, האדם העוסק בתרבות הפרויקט, חייב לחשוב על עולם עתידי שונה ולא להפציץ את העולם הקיים… המשבר הכלכלי, הפוליטי והסביבתי העובר על העולם, יוצר דחיפות יתר ליצירת מודל התפתחותי שונה, אשר ידע, בד בבד עם הצלת הסביבה, להציל גם את האסתטיקה של העולם הבנוי בידי אדם ויחד עם זאת ידע גם להפיץ מחדש את האיכות של הסביבה מתוך גישה סוציאלית . הטרנספורמציה הזו חייבת להיות מושגת כיום, לא דרך “מגה-פרויקטים“ המתאפיינים באחידותם ( ולכן גם, בהיותם בלתי אפשריים ) , אלא דרך האנרגיה החלשה והמפוזרת, אשר את אופייה החלש מבטא העיצוב העכשווי ( העיצוב כתופעה כללית ) . טרנספורמציה זו היא תוצאה של מיקרו-פרויקטים רבים, ביטוי לפעילות של אנשי עשייה רבים, המייצרים סוג של “באז דזיין“, עיצוב אשר כמו פלנקטון מולקולארי הנמצא בתהליך אבולוציוני תמידי, עובר בתוך הערים שלנו, אינו מקים מונומנטים, אך מחדש למעשה את הערים תוך פעולה פנימית מתוך תוכן . בדומה ל“מיקרו-קרדיטים“ של מוחמד יונוס ( פרופסור כלכלן מבנגלדש, זוכה פרס נובל, יוזם שיטת ה“מיקרוקרדיט“ — שיטה שבה מוענקות הלוואות זעומות, של בין 50 דולר ל - 100 דולר, לסוחרים ועסקנים השרויים בעוני ואינם מסוגלים לעמוד בתנאי הלוואות בנקאיות רגילות, שיטה שאומצה בידי בנקים בעולם כולו ) , ששינו את המצב הכלכלי של 170 מיליוני בני אדם כשהם חודרים לתוך הכלכלה המשפחתית הביתית שלהם, כך גם העיצוב יכול לחדש את היקום הבנוי בידי האדם כשהוא חודר אל חללי הביניים, אל הבתים הפרטיים, אל מקומות העבודה, להיכן שהארכיטקטורה ( קשיחה ו“סגורה“ ) אינה מצליחה לחדור . כמו ש - Domus לימד תמיד כשהוא עוסק בארכיטקטורה, ביקורת, עיצוב ואמנות, האיכות של העיר אינה נוצרת אך ורק על ידי המבנים שבה, אלא על ידי איכות בני האדם המתגוררים בה, על ידי הסביבות הפנימיות שבה, מערכות השירותים, דרכי האינפורמציה והמסחר . איכות סביבתית זו אינה תוצר העבודה של “מאסטרואים“ הפועלים לבד או של “ארכיסטארים“ אלא של דור שלם של מתכננים המתבוננים במציאות, רואים את חוסר השלמות או את הכיעור ומחליטים לשנותה . שינוי כזה מתחיל באובייקטים היומיומיים, באמצעי העבודה ובאביזרים חסרי התועלת ( למראית עין לפחות ) . אלו הם מתכננים ( ארכיטקטים, אדריכלי נוף, מעצבים וכדומה ) שמונעים על ידי תחושה של דחיפות “רפורמיסטית“ המביאה להחלטה לשנות את העולם . לשנות את העולם, אך לשנותו החל מלמטה, מהיומיומי ואף החל מהדברים המיותרים דווקא . אכן צריך להיזהר מלשפוט מה הוא הדבר המועיל ומה שאינו מועיל כי כל הציביליזציות התפתחו דווקא על ידי השקעה של מיטב האנרגיות במטרה לממש את מה שנחשב “חסר תועלת“, כמו האמנות, המוסיקה, ספרות, הדקורציה והיופי, הוויות משניות אולי, אך הוויות שבלעדיהן לא יכול להתקיים שום קונסורציום אנושי . במובן זה, אתם חייבים למצוא מקום לפרסום פרויקטים מבוצעים, אך גם ( ומעל הכל ) “פרויקטים לא מבוצעים“, כלומר רעיונות, מחקרים, עבודות ניסיוניות ופרויקטים תיאורטיים, אשר לעיתים הם בעלי חשיבות יותר מאלו האמיתיים… בזמני חרום או מלחמה חשוב לעמוד על כוח הרצון החיובי הזה, על הדחיפות הזו לשינוי שחייבת להיות חלק מאותה רוח בוגרת הפועמת בקרבו של אותו אדם המעורב במלחמה . כי מי שמנצח חייב לסלוח ולהסתכל קדימה אחרת כל מלחמותיו תהינה לשווא . * הביטוי “פרויקט“ מתייחס באיטליה למכלול העשייה האנושית הכרוכה בתכנון ועוסקת בהתערבות המלאכותית של האדם בסביבתו ובאמצעי מחייתו וקיומו . Andrea Branzi ארכיטקט ומעצב, חוקר ותיאורטיקן, פרופסור לעיצוב תעשייתי ב - Politecnico di Milano . נולד ב - 1938 והתחנך בפירנצה, חי ועובד במילאנו . ממייסדי תנועת הארכיטקטורה הרדיקלית האיטלקית Archizoom Associati , אשר הובילה לתפיסת האנטי – עיצוב . מעצב למיטב חברות העיצוב הבולטות בעולם : alessi, artemide, cassina poltronova, vitra, zanotta . עבודותיו מוצגות במוזיאונים החשובים בעולם . פרסם ספרים שתורגמו לשפות שונות ומאמרים שפורסמו במגזינים לאדריכלות ולעיצוב החשובים בעולם . ערך את המגזין MODO ) 1983 - 1987 ( . ממייסדי Domus Academy , בשנת 1983 , האקדמיה הבינלאומית הראשונה לעיצוב עבור בוגרי בתי-ספר לעיצוב . ב - 1987 זכה בפרס מיוחד מטעם compasso d’oro על תרומתו לעיצוב והתיאוריה של התחום . 9
|
|