|
|
עמוד:14
רחל בלס 14 בפרק החמישי, "מיידיות האמת הלא – מודעת : הבנת ה'כאן ועכשיו' של בטי ג'וזף דרך השוואה לתפיסות אחרות", טוענת בלס כי הדבר הנחוץ לגילוי אמת נפשית, לפי הפסיכואנליזה, אינו ידע מופשט או מרוחק על אודותיה, אלא מפגש מיידי איתה . בפרק זה בלס בוחנת מהי משמעותה של מיידיות זו דרך עיון בגישת ה"כאן ועכשיו" של בטי ג'וזף, המזוהה איתה . בלס מראה כיצד גישתה ממשיכה מורשת שמתייחסת למיידיות של אמת לא – מודעת, שתחילתה אצל פרויד והמשכה אצל קליין, השונה מתפיסות אנליטיות אחרות של "כאן ועכשיו" . כדי להדגיש את ייחודיות תרומתה של ג'וזף, מוסיפה בלס ובוחנת את המייחד אותה גם בתוך המסגרת הקלייניאנית . היא עושה זאת, בין השאר, באמצעות השוואתה אל הגישה הקלינית של חנה סגל, שמתמקדת בפנטסיה הלא – מודעת, ובכך ממשיכה אף היא את אותה מורשת בסיסית . בלס מצביעה על הבדלים בין ג'וזף לסגל ועל משמעותם, הבדלים שהספרות הפסיכואנליטית לא נתנה עליהם את הדעת במידה מספקת . לטענתה, התבוננות בהבדלים אלו דרך הקשר של נקודת המבט המשותפת על מקומה של האמת הלא – מודעת בתהליך ובמשימה האנליטיים, מעשירה את הבנתנו את מורכבות החשיבה הקלייניאנית ואת משמעותה של האמת בפסיכואנליזה . את ההבנה הזאת מוסיפה ומקדמת ההכרה בכך ששימושים רבים במונח "כאן ועכשיו" בספרות הפסיכואנליטית מתייחסים לדבר שונה מאוד מזה שג'וזף מתייחסת אליו, ומבוססים על נקודת מבט הפוכה, ביסודה, לשלה . בפרק השישי, "התבוננות בתפיסת הפנטסיה הרדיקלית של קליין והשלכותיה על הפרקטיקה האנליטית", בלס מתארת כיצד אנליטיקאים עשויים לשלב בעבודתם רבות מתרומותיה החשובות של מלאני קליין ( כמו אלו שעוסקות בדינמיקה טרום – אדיפלית, צרות עין והזדהות השלכתית ) בלי לשנות את גישתם האנליטית הבסיסית . לדעתה, אימוץ התפיסה הקלייניאנית של פנטסיה לא – מודעת מחייבת השתנות של תפיסת הטיפול כולה . אמנם יסודות
|
|