|
|
עמוד:9
חשיבה מקרטעת 9 מגמה זו לא פסחה על מערכת החינוך בישראל . משרד החינוך אימץ מדיניות חינוכית לאומית המתמקדת בהוראת החשיבה, אשר פורסמה במסגרת המסמך אופק פדגוגי ללמידה ( 2007 ) . במסמך זה נכתב בין השאר : החל משנת תשס"ז אימצה מערכת החינוך בישראל מדיניות פדגוגית המתמקדת בחינוך לחשיבה והבנה מעמיקה ( "אופק פדגוגי" ) [ . . . ] מדינות רבות רואות כיום בחינוך לחשיבה מטרה חינוכית ראשונה במעלה . למרות שהקניית בסיס ידע משותף לכל התלמידים הייתה ונותרה מטרה חשובה של בית הספר, אין אנו יכולים להסתפק במטרה זו בעידן הנוכחי . הבוגרים העתידיים של מערכת החינוך אינם יכולים להסתפק עוד בגוף ידע קבוע ומוגדר מראש שירכשו בבית הספר, אלא הם זקוקים ליכולות חשיבה גבוהות שתאפשרנה להם לרכוש במהלך חייהם ידע חדש תוך הפעלת שיקול דעת, יצירתיות וביקורתיות . הידע הנלמד צריך להיות משמעותי, מובן ורלוונטי גם לחיים שמחוץ לבית הספר . היכולות הנלמדות תסייענה לבוגרים העתידיים לתפקד טוב יותר בעולם המשתנה בו אנו חיים ולקבל החלטות שקולות [ . . . ] כיום אנו מחויבים [ . . . ] להקנות לא רק ידע, אלא גם דרכים לטיפול בו : לטפח אצל התלמידים את היכולת לשאול שאלות טובות ולמצוא פתרונות הולמים, לחפש מידע, להבין לעומק את המידע החדש, לדעת לבקר את מידת הרלוונטיות שלו ואת מהימנותו, לשלב מקורות מידע שונים, להסיק מסקנות, לטעון טענות מנומקות היטב וכו' . כל אלה ועוד דורשים יכולות חשיבה מורכבות . לכן, על מנת שבית הספר יהיה רלוונטי עבור החברה במאה ה‑ 21 יש צורך להקדיש תשומת לב ניכרת לפיתוח החשיבה של התלמיד . מדיניות החינוך לחשיבה במערכת החינוך בישראל גורסת כי על תהליכי הלמידה, ההוראה וההערכה של כל מקצועות הלימוד להתמקד בהבנה מעמיקה ובחשיבה ולא רק בידע של עובדות וביכולת טכנית לפתרון בעיות ( עמ' 5 - 6 ) .
|
|