|
|
עמוד:12
מוחמד רשיד רידא 12 חכמי ההלכה שעסקו בה, כאבו אל‑‑חסן אל‑‑מאורדי, סעד אל‑‑דין אל‑‑תפתאזאני ורבים אחרים . ברוח הרפורמה, רידא מגדיר את הח'ליפות כ"עמידה בראש הממשלה האסלאמית, הממזגת בין האינטרסים של הדת והעולם הזה" . הוא מבקש להראות כי אבות האומה ( סלף אל‑‑אומה ) , הסונים ושאר הכיתות באסלאם היו מאוחדים בדעה שקיומה של הח'ליפות הוא חובה שרעית . בין התנאים המכשירים את המועמד לתפקיד שהעמידו הכותבים הקלאסיים הוא מדגיש את היושר והצדק, שיקבעו את איכות שלטונו, את היכולת לערוך אג'תהאד ( התאמת ההלכה לצורכי הזמן על בסיס עקרונות הקוראן והסונה, מתוך שיקול דעת רציונלי ) , המעמידה אותו במחנה הרפורמה, ובאריכות‑‑יתר את ההתייחסות על שבט קורייש - שבטו של הנביא - השוללת את הלגיטימיות של הח'ליפות העות'מאנית ומעבירה אותה לידי הערבים . בשונה מקודמיו הטרום‑‑מודרניים, רידא מוסיף וקובע כי החובה החשובה ביותר של הח'ליף הנבחר היא ההתייעצות בעניינים הציבוריים כדי לקדם את טובת הכלל . האחראים על מינוי הח'ליף הם אהל אל‑‑חל ואל‑‑עקד ( מילולית : "המתירים והקושרים" ) , מושג המציין את האליטה הדתית והפוליטית המוסלמית, או כפי שתרגמנו בספר זה, מנהיגי העדה . זהותם לא הוגדרה במדויק באסלאם הקלאסי, אך לרוב נמנו עימם חכמי הדת ( העולמא ) הרשמיים, המושלים הבכירים וגדולי הנכבדים . אצל רידא מקבלים מנהיגי העדה מעמד המאפיל אפילו על זה של הח'ליף . עליהם מוטל התפקיד לבחור אותו ולהעניק לו את שבועת האמונים . השפעתם כמושלים וכנציגי האומה היא המבטיחה את הציות לשלטון, מקיימת את אחדות השורות ומקדמת את האינטרסים הכלליים של האומה . הם גם אלה הרשאים למרוד בח'ליף ולסלק אותו מתפקידו, אפילו בכוח הזרוע, כאשר הוא כופר בדת או עושק, ובתנאי שהדבר לא יוביל לאנרכיה ולמלחמת אחים . בדומה לח'ליף, גם מנהיגי העדה נדרשים לפעול מתוך יושרה
|
|