|
|
עמוד:10
מוחמד רשיד רידא 10 ערבית‑‑תורכית . כעבור שנה נסע לאיסטנבול לסלק את אי‑‑ההבנות בין שני העמים ולהשיג תמיכה למדרשה מודרנית שתכשיר מטיפים מקצועיים להגנה על האסלאם . מאוכזב מהמדיניות הריכוזית ( "התורכיפיקציה" ) של הוועד לאחדות וקִדמה, רידא ייסד את דאר אל‑‑דעוה ואל‑‑ארשאד ( המכון לתעמולה והדרכה דתית ) בקהיר ב‑‑ 1912 ונמנה עם מקימי "המפלגה העות'מאנית לדצנטרליזציה מנהלית" בשנה שלאחריה . בה בעת הוא נקט יוזמות שונות לאיחוד השורות בין שליטי חצי האי ערב . מלחמת העולם הראשונה הביאה לסגירת המדרשה אחרי שתי שנות פעילות בלבד ולהחרפה ביחסו של רידא כלפי שלטון התורכים הצעירים . הוא תמך ב"מרד הערבי" והיה שותף למגעים עם הבריטים על הקמת מדינה ערבית בראשות השריף חוסיין ממכה . אחרי המלחמה, ב‑‑ ,1920 הוא נבחר לנשיא הקונגרס הלאומי הסורי שהכתיר את פייסל בן חוסיין למלך סוריה, לפני שהצרפתים הניסו אותו וכוננו את שלטון המנדט . רידא היה מעורב גם בענייני פלסטין . הוא התריע תכופות מעל דפי אל‑ מנאר מפני "הסכנה הציונית" ונמנה עם באי הקונגרס האסלאמי הכללי שזימן חאג' אמין אל‑‑חוסייני להגנת ירושלים ב‑‑ 1931 . שיקולים פוליטיים בעיקרם הם שהובילו את רידא באחרית ימיו אל הגרסה הוהאבית של הסלפיה . הוא כאב את חלוקת הפרובינציות הערביות לשעבר של האימפריה העות'מאנית בין בריטניה וצרפת, והיה מוטרד ביותר מיומרות השריף חוסיין להנהגת עולם האסלאם תחת חסותם של הבריטים . בעקבות זאת הוא החליט לתמוך ביריבו הגדול של השריף, שליט נג'ד האמיר עבד אל‑‑עזיז אבן סעוד, שהיה עסוק באותן שנים בכיבוש השטחים שעליהם תקום ערב הסעודית המודרנית . מתוך כך החל רידא לתמוך במלומדים הוהאבים, למרות הסתייגויותיו משמרנות‑‑היתר שלהם, ולפרסם ב אל‑ מנאר את כתביהם . לאחר כיבוש החג'אז בידי הסעודים נענה רידא להזמנתו של אבן סעוד להשתתף בקונגרס שערך במכה בעונת החג' של 1926 ולסייע בטיהור שמם של הוהאבים
|
|