|
|
עמוד:14
ערן אביב 14 האקסיסטנציאליסטים כגון יאספרס, היידיגר, סארטר וקאמי . כל אלו פעלו לאחר ימיו של ניטשה ואימצו רעיונות שונים מהגותו, אך שינו את משמעותם על פי צורכיהם הפילוסופיים . לטענתי, מושגים כגון חירות, התגברות עצמית, פחד, אימה, תקווה, יצירה עצמית, הונאה עצמית ושקר יעיל - עניינם בהקשר הפרגמטי של האדם . המשמועת הנגזרת ממושגיו של ניטשה קרובה יותר לפילוסופים הפרגמטיסטים ג'יימס ודיואי מאשר לאקסיסטנציאליסטים . עם זאת, איני מתנער מההשפעות מרחיקות הלכת של ניטשה על ההוגים האקסיסטנציאליסטים, ולדעתי ניתן לקבוע במובן מסויים שניטשה בישר את האקסיסטנציאליזם החילוני, כפי שרבים לפניי טענו . כאמור, מטרת הספר היא להראות את יחסו הדו‑‑משמעי של ניטשה להכרה . כדי לעשות זאת, עליי להראות ראשית מדוע ניטשה מתייחס בספקנות לתורות ההכרה כפי שהתוו קודמיו, ועל מה הוא מערער . אציג את הספקנות הניטשיאנית ככלי יעיל שבאמצעותו הוא חושף את האשליה שטמונה בכל תורת הכרה . אלא שגם לספקנות פנים רבים, ואילו זו שניטשה בוחר להשתמש בה קרובה לתוצאה הספקנית היומיאנית . לכן בחרתי להציג תחילה את ספקנותו של יום בפרק קצר, כדי שטענותיו של ניטשה יהיו ברורות יותר . הספר מורכב משלושה חלקים . החלק הראשון כולל פרק אחד צר שמציג את הספקנות היומיאנית . מטרת הפרק אינה לעסוק בספקנות היומיאנית גופא, אלא להשתמש בה כדי לדון על הספקנות הניטשיאנית, כפי שהיא באה לידי ביטוי לאורך כל המחקר . טענתי היא שניטשה נסמך בדיוניו על הספקנות היומיאנית והושפע ממנה . ספקנות זו של יום היא מסקנה שנובעת ממחקרו, וניטשה מאמץ אותה ומשתמש בה ככלי יעיל כדי להראות מדוע תורת ההכרה איננה יכולה לגזור ודאות . הספקנות היומיאינית איננה כשם הספקנות הקרטיזיאנית . דיקרט השתמש בספקנות ככלי
|
|