|
|
עמוד:12
21׀ אסטרופיזיקה למי שאין לו זמן תורת היחסות הכללית של איינשטיין, שהוצגה בשנת 1916 , מעניקה לנו את ההבנה המודרנית של הכבידה, שעל פיה נוכחות של חומר ושל אנרגיה מעקמת את מרקם החלל והזמן מסביבם . בשנת 1920 תתגלה מכניקת הקוונטים ותספק לנו את ההבנה המודרנית של כל הדברים הקטנים : מולקולות, אטומים וחלקיקים תת-אטומיים . אבל שתי ההבנות הללו של הטבע לא עלו בקנה אחד זו עם זו, ולכן הפיזיקאים פתחו במרוץ למזג את תיאוריית הקטן עם תיאוריית הגדול לתיאוריה עקבית אחת של כבידה קוונטית . אף שלא הגענו עדיין לקו הסיום, אנחנו יודעים היכן בדיוק מוצבות המשוכות הגבוהות . אחת מהן ניצבת ב"תקופת פְּלאנק" של 34‒ 10 = t שניות היקום המוקדם . טווח הזמן שבין 0 = t ל- ( אחד חלקי עשרה מיליון טריליונים של טריליונים של טריליונים של שנייה ) לאחר ההתחלה, ולפני שהיקום גדל 35 - 10 מטרים ( מאה מיליארד טריליון טריליונים לאורך של של מטרים ) מקצה לקצה . הפיזיקאי הגרמני מקס פלאנק, אשר על שמו נקראים חלקיקים קוונטיים קטנים מעבר לכל דמיון, הציג את רעיון הקוונטיות של האנרגיה בשנת 1900 ונחשב בציבור לאבי מכניקת הקוונטים . ההתנגשות בין תורת הכבידה למכניקת הקוונטים לא מציבה שום בעיה מעשית בפני היקום בן זמננו . האסטרופיזיקאים מיישמים את העקרונות והכלים של תורת היחסות הכללית ושל מכניקת הקוונטים על סוגי בעיות שונים בתכלית . אבל בהתחלה, בתקופת פלאנק,
|
|