|
|
עמוד:12
רהב | 12 בראיית מהותו של המפעל הציוני ומטרותיו, כולל מגוון של מניעים נוספים בין שני הקטבים האלה . הטוענים שזו היתה מלחמת ברירה אינם שונים מאלה שבהם הם תולים את הבחירה בברירת המלחמה : אלה גם אלה סבלו וסובלים מן ההיבריס שהשתלט על החברה הישראלית בעקבות מלחמת ששת הימים ומן האשליה שישראל היא מעצמה שעל פיה יישק דבר והכול תלוי בה, בהתנהגותה ובעמדותיה . לשיטתם של המבקרים, שלום הוא עניין חד-צדדי הנתון אך ורק בידיה של ישראל . לעמדות הצד הערבי ולהתנהגותו, או לאלו של המעצמות, אין חלק בעניין . המציאות שהובילה למלחמה היתה, לדעתי, הפוכה : לישראל ולמעצמות היה אמנם חלק ביצירתה, אבל עיקר המובילים למלחמה היו ונשארו העמדות וההתנהלות של הצד הערבי . בניגוד לביקורת הציבורית הקשה, ולעתים מוגזמת, שהוטחה במדינאים הישראלים שכיהנו בזמן המלחמה ולפניה, במי יותר ובמי קצת פחות, ביקורת אשר התחילה כבר במהלך המלחמה ונמשכה בשנים שאחריה — תחילה בתקשורת ואחר כך גם במחקר שניזון ממנה והזין אותה — היחס לצבא בכל הנוגע לנסיבות פריצתה של המלחמה ולביצועיו בהמשכה היה סלחני ואפילו מגונן . האופן שבו ראה צה"ל את המלחמה הבאה, בנה את כוחו ונערך לקראתה, קבע את סדרי העדיפויות שלו מולה, עקב אחרי השינויים בצד השני של הגבעה והתאים את עצמו אליהם, כל אלה כמעט ולא נחקרו עד עתה, ודאי לא מחוץ לצבא . בתוך צה"ל החלה הפקת הלקחים ברצינות רק לאחר שמלחמת לבנון חשפה כי מעט מאוד השתנה בצבא בעקבות מלחמת יום הכיפורים . בשנות השמונים והתשעים של המאה שעברה נעשתה בצבא עבודה מקיפה ורצינית של הפקת לקחים, אך היא התרכזה יותר בלקחים מאירועי המלחמה מאשר בלקחי התקופה שקדמה לה, באופן שבו הוכן הצבא למלחמה ובתהליכים שעבר בין המלחמות . * * * באחד הימים האחרונים של מלחמת יום הכיפורים עצר הגדוד לשהיית לילה במתחם מצרי ממערב לתעלת המים המתוקים המקבילה לתעלת סואץ . אחרי שהסתיימו התדריכים והפלוגה התארגנה ללינה, התמקמתי עם הקשר והרץ שלי בבונקר מצרי שהיה ככל הנראה בונקר של קצינים . התגלגלו בו ספרים רבים מן הסוגה של ספרות צבאית מקצועית, כזו שמחלקת ההדרכה של צה"ל היתה מפיצה מפעם לפעם על צה"ל, ואמ"ן היה מפיץ על האויב, וכל חיל היה מפיץ בתחומו המקצועי . דפדפתי בהם ונדהמתי לראות עד כמה הם היו שימושיים
|
|