|
|
עמוד:9
| במקום הקדמה אבל לא תמיד השתמש הרסגור בשליטתו בהיסטוריה כדי להילחם בסמלים לאומיים . לפעמים הוא הגן עליהם בגופו ממש . ב- ,1968 בעת מהומות הסטודנטים בפריז, שהונהגו על ידי דני האדום ( דניאל כהן בנדיט ) , היה מיכאל הרסגור עסוק בדוקטורט שלו בסורבון, שעסק במועצת המלך הצרפתי בסוף המאה החמש-עשרה ותחילת המאה השש-עשרה . בסיום עבודה זו הוענק לו תואר הדוקטור מטעם ממשלת צרפת . יום אחד, בהיותו בסורבון, הבחין הרסגור שהסטודנטים המתפרעים מנסים להוציא את ארונו של הקרדינל רישליה מתוך קברו המוצב בכנסיית האוניברסיטה ולהשליך את עצמותיו אל הסיין . הרסגור רץ מיד כדי למנוע בעדם מלפגוע בשרידיו של הקרדינל המפורסם, מסמליה המובהקים ביותר של המלוכה האבסולוטית במאה השבע- עשרה, שנוסף על פעולותיו למען צרפת כיכב גם בספרו של אלכסנדר דימה האב, "שלושת המוסקטרים" . הרסגור פנה אל מצפונם של המתפרעים וניסה להסביר להם שאסור לפגוע בהיסטוריה הצרפתית, שאין לה קשר ישיר למצוקות ההווה . הוא אמר להם גם שנשוא שנאתם, הנשיא שארל דה-גול, נמצא בארמון האליזה המרוחק, ואין סיכוי שיבחין בעצמותיו של הקרדינל מושלכות לנהר או שישמע על כך בזמן אמת . גם אם ישמע, אין שום ערבות לכך שדה-גול, שלא היה מהרגשנים, יזיל דמעה . כשראה שהדיבורים לא יספיקו, התייצב הפרופסור לעתיד הרסגור על הקבר והודיע למתפרעים שאם ישליכו את הארון לנהר, ייאלצו להשליך גם אותו . למזלו של הרסגור, באותה תקופה, לאחר מלחמת ששת הימים, לא היה לישראל דימוי שלילי במיוחד בציבור הצרפתי . למזלו הרב עוד יותר, קבוצת ההנהגה של מרד הסטודנטים כללה יהודים רבים, כמו דני האדום עצמו, והם לא יכלו להרשות לעצמם לזרוק לנהר דוקטורנט ישראלי בלי תגובה חריפה מצד בני משפחתם כאשר יאכלו אצלם את ארוחת השבת . יהודים אלה שיכנעו את הקיצוניים שבמפגינים שיעזבו את העצמות ויעברו לצעדים קונסטרוקטיביים אחרים, כמו שפיכת נפט לברֵכת הקמפוס והצתתו למצהלות הקהל .
|
|