ראשית דבר

עמוד:9

9 מ צ ל י ח ה בד ר כ ה כאשר אנחנו מציגים את עצמנו ומיד מספרים במה אנו עוסקים, אנחנו מקצרים את הדרך להיכרות, הן עבור עצמנו והן עבור אחרים . ואולם, הידיעה על מקצוע או עיסוק של אדם מפעילה אצלנו קטגוריות שמפחיתות את הצורך בחקר מעמיק יותר ( מה האדם הזה אוהב ? מהם הערכים שלו ? ) ובכך כולנו יוצאים מופסדים . אחת החוויות המשמעותיות שעברתי בשנים האחרונות הייתה בסדנת ניהול ברוח בודהיסטית, בהנחיית ד"ר אורה סתר ופרופסור יעקב רז, שבה נתבקשנו להציג את עצמנו רק בשמנו הפרטי . במשך שלושה חודשים, עד למפגש האחרון, לא הכרנו את שמות המשפחה של המשתתפים ולא ידענו מה עיסוקם . אי הידיעה הזו אפשרה לנו להתנהל ממקום של שוויון, שבו כולנו פשוט בני אדם – עם רצונות, עם קשיים, עם תקוות . דיברנו זה עם זה מבלי ליפול לסטריאוטיפים ובלי צורך להרשים . בזמן זה או אחר, רובנו עוברות תקופה שבה אנחנו מרגישות לא בנוח בהשוואה להישגים של אחרים – אלה שהציונים שלהם גבוהים משלנו, שהעבודה שלהם נחשבת יוקרתית יותר, שהתקדמו בסולם הנורמטיבי יותר מאיתנו, שיש להם יותר ילדים מאשר לנו ועוד . אותה השוואה חברתית, הטמונה עמוק בתוכנו, מקשה עלינו להיות מרוצות מעצמנו ומההישגים שלנו ולהתחבר לצרכים האמיתיים שלנו . * * * ב"מצליחה בדרכה" אני מציעה להביט בחייהן של הנשים המוצגות בספר, כדי להרחיב מושגים כמו "הצלחה" ו"הגשמת חלומות" . נוכל לראות כיצד פעלו נשים אלה כדי להגיע לאן שהגיעו – במי נעזרו ? האם יש בסיפורן דרך פעולה שהיינו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא