|
|
עמוד:10
לשנות את כללי המשחק | 10 בשלב זה לא ידענו כמה מחבלים עומדים מולנו . ידענו ששניים מהם נפגעו, ושמלבדם זוהה לפחות מחבל נוסף . לא ידענו כמה בני ערובה הם מחזיקים מלבד המבוגר והילדה . זה הזמן להערכת מצב הזמן שיחק לטובתנו : את הסירה שלהם הוצאנו מכלל פעולה, מלאי התחמושת שלהם הלך והצטמצם, והערכתי שהם מותשים מאוד לאחר שהיטלטלו כל הלילה בסירת גומי בים . הנחתי כי באור ראשון נוכל לבצע את ההשתלטות על המחבלים בלי לסכן את בני הערובה . אמנם אנחנו, הצנחנים, יודעים לפרוץ לבתים, לכבוש יעדים מבוצרים, להילחם בשטחים פתוחים, לנוע ברגל ועל גבי נגמ"שים, לנווט בלילה בשטח אויב, להקים מארבים ולבצע שלל פעולות נוספות — אך לא לבצע בחשכה ירי סלקטיבי לתוך קבוצת אנשים שמחזיקים בני ערובה . זו אינה המומחיות שלנו ולא לזה הוכשרנו . היינו עלולים לגרום בעצמנו למותם של בני הערובה במהלך ההסתערות הלילית . מפקדי הגזרה שהגיעו בינתיים לשטח החליטו שאנחנו נמשיך לרתק את המחבלים למקומם, והם יזעיקו את סיירת גולני שמתורגלת בלחימה בטרוריסטים שמחזיקים בני ערובה . הבסיס של הסיירת נמצא בסמיכות למקומנו, אך השעות נקפו וחיילי הסיירת לא הגיעו . "לא מוצאים אותם," נמסר לנו . לקראת עלות השחר קיבלתי הנחיה חדשה : "אין ברירה . אתם, הצנחנים, תסתערו מעל גבי הנגמ"ש שלכם כדי לנצל את יתרון הגובה . " רגע לפני ההסתערות, באור יום, הגיעו לוחמי הסיירת . חלקם נשלח לבצע סריקות בבניין שאליו נכנסו המחבלים, וחלקם נשלח לחוף הים . המחבלים, שזיהו את עיבוי הכוחות על החוף והבינו שעומדים להסתער עליהם, הרימו ידיים ונכנעו עוד בטרם נורתה ולו ירייה אחת .
|
|