פרק 1: צה״ל — לכידתו של רב־המחבלים סמיר קונטאר

עמוד:8

לשנות את כללי המשחק | 8 אני לא מקבל את תשובת חדר המבצעים לנוכח התרעות על חדירת מחבלים צפויה, הוקפצה פלוגת הצנחנים שתחת פיקודי באפריל 1979 לגבול הצפון . לפלוגה כבר נרשם הישג מבצעי מרשים — חיסול המחבלים שחדרו לבית הארחה בעיירה מעלות חודשים ספורים קודם לכן, וכעת הוקפצנו שוב לסוף שבוע שכלל פעילות מבצעית נרחבת . פיצלתי את הפלוגה למשימות : סיורים ליליים רכובים לאורך הגבול, מארבים, מחסומים בדרכים וכוח כוננות מוכן להקפצה במטה הפלוגה . במוצאי שבת בשעה 00 : 02 בלילה נעצרה ניידת משטרה ליד המחסום שהקימו החיילים שלי בכניסה למועצה המקומית שלומי . בזמן שהשוטרים והחיילים ניהלו שיחת חולין, בקע ממכשיר הקשר של הניידת דיווח שכנראה יש מחבלים בנהריה . מפקד המחסום גילה תושייה והציע לשוטרים לנסוע למִפקדת הפלוגה שלנו שהתמקמה בקצה העיירה, ולעדכן אותה בפרטים הידועים להם . השוטרים הבטיחו לעשות זאת, אך זה לא קרה . החייל החליט בכל מקרה, כגיבוי, לדווח בעצמו למִפקדת הפלוגה והודיע לקשר התורן שהעיר אותי עם הדיווח . הקפצתי את אנשי צוות הכוננות, שכנדרש ישנו בבגדים ונעליים והיו במוכנות מלאה ומיידית, והטלתי על סגני לנסוע איתם בנגמ"ש ובמשאית לנהריה . "לאן בנהריה ? " שאל . "לא יודע," עניתי, "סעו ואני אברר בינתיים . " התקשרתי לחדר המבצעים של החטיבה המרחבית ושאלתי אם הם יודעים משהו . "לא קיבלנו שום התרעה," הייתה התשובה, "נראה שאין שום אירוע . " החלטתי לא לסמוך על תשובת חדר המבצעים . "אני נוסע לשם ואדווח," הודעתי לקצין המבצעים .

כנרת, זמורה דביר בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר