|
|
עמוד:12
גאונות וחרדה | 12 היא עוזבת את ורשה כדי למצוא בעל באוסטרליה, ומגלה כי הנשים החיות תחת השמש הקופחת במחצית הדרומית של העולם אינן חדלות לחשוש לעורן . למרבה המזל היא לא רק מביאה עמה קרם להגנת עורה שלה, אלא גם מגיעה למקום המושלם לייצור קרם כזה, כי יש לה גישה לאספקה בלתי מוגבלת של לַנוֹלין ( שומן שמפרישות כבשים ) וגם לעשבים המפוגגים את צחנתו . ב- 1908 , כשהיא עוזבת את אוסטרליה, יש לה כבר נקודות מכירה בכמה מדינות . שנה אחר כך נכנסת לעולם העסקים אישה קנדית ממוצא קוֹרנוֶולי, תחת השם המסחרי אליזבת ארדן, והיא נאבקת ברובינשטיין על כל קמט וקמט ברחבי אמריקה הצפונית . אם רובינשטיין פותחת חדר תצוגה במיניאפוליס או במדיסון אווניו, ארדן פותחת חדר תצוגה מעבר לכביש . הן גונבות זו מזו מנהלים ושוכרות כותבי מאמרים שישמיצו את היריבה בעיתונות, והן שולטות ללא מצרים במגזר הקוסמטיקה עד שצ'רלס רֶבסוֹן ואסתי לאודר נכנסים לתמונה ומרחיבים את התחרות . אין כמעט הבדל בין שתי הנשים הללו המולכות בעסקי היופי, פרט לזה : רובינשטיין היא יהודייה מוצהרת וארדן לגמרי לא . כשהן פועלות בתנאים דומים, ארדן צוברת הון בדיוק כמו רובינשטיין . היא מעדיפה אולי להוציא אותו על סוסי מרוץ בעוד רובינשטיין מעדיפה אמנות מודרנית, אבל אין כל דרך לדעת מי מן השתיים יהודייה יותר או פחות, לא מבחינת דרך החשיבה ולא מבחינת דרך הפעולה . ההשוואה הזאת יכולה ללמדנו דבר אחד בלבד : אין גניוס יהודי ספציפי לצבירת כסף . אילו היה כזה, מישהו כבר היה דואג לשווק אותו . אם היהודים מצטיינים בתחום מסוים, ההצטיינות הזאת היא בדרך כלל תולדה של תרבות וניסיון ולא של דנ"א . הניסיון המר לימד את היהודים לחשוב אחרת מאחרים, ואולי גם לחשוב יותר מאחרים . המלחין גוסטב מאהלר נהג לומר : "יהודי הוא כמו שחיין בעל זרוע קצרה . עליו להשקיע פי שניים מאמצים כדי להגיע לחוף" . החרדה פועלת עליהם כפי ש"שרי המיסים" פעלו על אבות אבותיהם במצרים . היא מדרבנת אותם למעשי גאונות . מה מכשיר אותי, היסטוריון של המוזיקה וכותב רומנים, לספר את הסיפור הזה ? כישורַי כוללים תקופת לימוד קצרה בישיבה ירושלמית
|
|