|
|
עמוד:14
14 | ה צ ב י / ה א ו ר — העיתון היומי הראשון דואר משלהן ) , וישעיהו קרניאל . המורה והסופר קדיש יהודה סילמן תרם כתבות, שאז נקראו "רפורטז'ות", על ענייני דיומא . לעיתון היו כתבים גם במושבות השונות, ביפו, בערי האימפריה העות'מאנית, במצרים, ולפעמים פורסמו מכתבים שנשלחו מארצות אירופה . המשתתפים בעיתון לא קיבלו שכר סופרים . משפחת בן יהודה ממילא חיה מן היד אל הפה, ולפי עדותו של בן אב"י, הוצאת העיתון מדי יום ביומו הייתה מבצע קשה ביותר . אישים ידועי שם שהיו מוכנים להסתפק בשכר סמלי — נענו בשלילה . 5 השרפה הגדולה איתמר בן אב"י, העורך והעיתונאי שקנה את השכלתו התקשורתית בארצות מערב אירופה, עשה כל מאמץ ש"הצבי" יתקדם ככל האפשר במסלול מודרני . הדבר לא עלה לו ולמשפחתו בנקל בירושלים השמרנית . סיפור שרפתה של טחנת הקמח "זרובבל" שתיאר בן אב"י בהרחבה בשלהי 1908 כמעט גרם לסגירת העיתון . וכך היה הדבר : באחת משכונות ירושלים עלתה באש, לפתע פתאום, טחנת קמח . זו הייתה שעת לילה ולשונות האש האירו את כל הסביבה . בבן אב"י ניעור החוש העיתונאי . הוא חש למקום, עמד מקרוב על חוסר אמצעי כיבוי, וכששב לביתו תיאר בפרטי פרטים את האירוע הדרמטי . למוחרת הופיעה ידיעה גדולה בעמודו הראשון של העיתון תחת הכותרת "התבערה השלישית בירושלים" . 6 ( מתברר שלפניה היו שתי שרפות גדולות אחרות . ) הכתבה המפורטת על השרפה תפסה את כל העמוד הראשון ונכללו בה כ- 1,500 מילה . בן אב"י רצה להביא גם תמונה של השרפה שהייתה בידו, אך נאלץ לוותר על הרעיון, משום שהכנת גלופה בימים ההם חייבה תשלום עתק, וזה לא היה מצוי בידי מערכת העיתון . הוא תיאר את האנשים שצפו בשרפה ולא עשו דבר, ועד מהרה הגיע לכמה מסקנות קשות . את אלה שם בפי הירח ( לבנה בלשונו ) שראה הכול מעל : אתם מביטים ולא עושים מאומה . הצילו אחרים או הצילו את עצמכם . לכו, רוצו, נוסו, עשו דבר מה . איה משאבותיכם, איה מכביכם, איה המים שאצרתם לתכלית האש ? איה כל אלה ? 5 על ראשיתו של היומון הראשון, קשייו והצלחותיו, ראו הפרק "העיתון היומי הראשון בארץ ישראל" בתוך : בן אב"י, עם שחר עצמאותנו, עמ' 197 - 202 . 6 הצבי, 11 בנובמבר 1908 .
|
|