|
|
עמוד:11
כותרת ראשית : 0 0 2 1 | 11 בחודשים הבאים למדו אנשי היישוב החדש בארץ ישראל להכיר עיתון מסוג חדש — עיתון-המון סנסציוני, כמקובל בכמה מארצות אירופה ובעיקר בארצות הברית . המושג "עיתונות צהובה" כבר היה קיים בימים ההם, ולעיתונה של משפחת בן יהודה היה מודבק התו הזה מ- 1908 ואילך . ראש התוקפים את העיתון היה הסופר יוסף חיים ברנר . ב- 1910 כתב בשבועון הפועלים "הפועל הצעיר" : "על עיתוניו של בית בן יהודה כבר דיברנו לא פעם . כבר העדנו על הכיעור שבהם בחיצוניותם ובפנימיותם . על הקוריוזים שלהם בכל גיליון וגיליון . על צעקנותם הזולה, הצהובה, המגוחכה, שאין דוגמתה בעיתוני הרחוב היותר גרועים" . 4 ב"קוריוזים" התכוון ברנר לכל מיני סנסציות, אמיתיות ומדומות, שהתפרסמו בעיקר בגיליונות "הצבי", אבל גם בשאר העיתונים של בן יהודה : סיפורי הרפתקאות מסמרי שיער, סיפורים בהמשכים וקביעת כותרות רעשניות, מעשה שבעת ההיא נחשב ל"לא תרבותי" . בן אב"י אף ייבא מאירופה את "פינת המודעה הקטנה", או בלשונו — "דואר הצבי", שפורסם בה מידע שעל גבול המציצנות, והיא זכתה לגינויים חריפים מפי מורים ואנשי רוח . והנה שתי דוגמאות משנת 1909 : "שתי עיניים תכולות ביקשתי . אולם שתי עיניים שחורות מצאתי . מצאתי ונכוויתי ! " על החתום : ב"ג ; "אל היונה השחורה : נשארה בידי ממחטה, ממחטה קטנה ויפה . האשיבנה או אשמרנה ? [ חתום ] יבא" . אבל פורסמו בה גם דברי חולין רגילים : "לא' שמאי, עקרון . בטובו לשלם לי את חובו . תלמידו פ'" . כותרת ראשית : 0 0 2 1 בי"ג באייר תרס"ט הופיע גיליון קס"ג ( 163 ) של היומון "הצבי" . בן אב"י לא הסתיר את גאוותו על הצלחת עיתונו, ובראש הגיליון הופיע המספר 1200 . למי שלא תפס במה מדובר הסביר העורך : "זהו המספר שאליו הגענו בימים האלה" . משמע מדי יום ביומו מודפסים 1,200 עותקים של "הצבי" — היקף מדהים בתנאים של הימים ההם — ולעיתים קרובות, כך סיפר בן אב"י במאמר הראשי, אין די עותקים לשלוח למנויים בארצות אירופה . 4 הפועל הצעיר, 11 בנובמבר 1910 .
|
|