|
|
עמוד:8
8 | מבוא "דבר", "הבוקר", "הצופה", "ידיעות אחרונות", "על המשמר", "מעריב" ו"חדשות" . מקומם בספר נקבע לפי שנת הופעתם . מספרם של היומונים שראו אור בארץ מאז ראשית המאה העשרים מגיע לכשבעים . שלושה רבעים מהם בעברית והשאר בשלל שפות : מאנגלית, צרפתית ורוסית ועד ערבית . מספרם של העיתונים השבועיים, הדו-חודשיים והחודשיים מגיע בוודאי לאלפים, אך לא בהם עוסק ספר זה . רק שלושה מעשרת היומונים המתוארים כאן שרדו עד היום . האחרים נכנעו לקשיים כלכליים, למיעוט קוראים ומודעות וגם לנסיקתם של אמצעי תקשורת חדשים כגון הטלוויזיה, האינטרנט ושאר האמצעים הדיגיטליים . אלה מסוגלים להביא את החדשות, הידיעות ומידע מכל סוג שהוא במהירות האור ממש . העיתונים המודפסים, לעומתם, משולים לצב . חדירתם של האמצעים החדשים לחיי היום-יום היא טוטלית, והתקשורת המודפסת בארץ ובעולם נאבקת כדי לשרוד . האם היא תצליח ? ימים יגידו . הספר "יום-יום" מבקש לקחת פסק זמן ולהחזיר את הגלגל לאחור : אל ימים שהיומון היה אמצעי התקשורת העיקרי, אל הדמויות שעמדו בראש העיתונים, אל העיתונאים שהרבה שנים כונו מתוך כבוד סופרים, אל ההצלחות, פריצות הדרך, כמו אל הכישלונות . מבחינת חקר ההיסטוריה לא תמיד ניתן כבוד לעיתונות והיו אף שכינו אותה "הטיוטה של ההיסטוריה", כלומר בקושי חומר גלם . לא עוד . האוצרות התיעודיים המצויים במיליוני העמודים של העיתונים שראו אור בארץ, ושבעשרה מהם מתרכז הספר הזה, הם לבֵנים לבניין ההיסטוריה . יש בהם שפע עצום של מידע על כל פן של החיים וקשה, ואולי בלתי אפשרי, לערוך כיום מחקר היסטורי בלי להיעזר בעיתונות הכתובה . ועם הבשורה הזאת נצא לדרך ל"ביקורי בית" בעשר מערכות ( של עיתונים ) , שאפשר אולי להשוותן לעשר מערכות של מחזה — הלקוח כולו מן החיים בארץ הזאת . ד"ר מרדכי נאור
|
|