|
|
עמוד:13
פ תח דב ר | 13 ההזמנה של היוצרים על גב עטיפת הסרט 'נשק שחור' עוררה בי שאלות על היחסים בין היוצרים לצרכני הסרטים . ניצלתי את ההזמנה כדי להיכנס לשדה ולבחון את תהליכי הפקת הסרטים החרדיים . אריאל כהן, יוצר מרכזי בתחום, הזמין אותי ליום צילומים לאחר התכתבות בדואר האלקטרוני שפורסם על גב עטיפת סרטו . בתום שיחה קצרה עמו התברר לי כי רק חצי התמונה נחשפה עד כה לעיניי מהכתבות בעיתונים ומהמפגש עם הסרטים הנמכרים בחנויות המוזיקה בערים וביישובים חרדיים . כהן צילם וביים סרט חרדי לנשים . בניגוד לסרטים שקניתי, שהיו סרטים לצפייה בבית ושהוצגו בהם גברים בלבד, בסרטים האלה מוצגות רק נשים, והם מיועדים לנשים חרדיות ממגוון הגילים והמגזרים . הנשים צופות בסרטים באולמות אירועים המוסבים לאולמות הקרנה שלוש פעמים בשנה : בחול המועד פסח, בחול המועד סוכות ובתקופת בין הזמנים, חופשת הקיץ בישיבות . הסרט שצולם ביום הצילומים שהוזמנתי אליו היה סרט קצר להקרנה בבת מצווה, ובהמשך אותו היום צילם וביים כהן סרט למפיקה חרדית, מסוג הסרטים המכונה בפי יוצרים ויוצרות חרדים 'סרטי נשים' . המפיקה, כמו יוצרות חרדיות אחרות שהפיקו סרטי נשים, סירבה בעת ההיא לחשוף את פועלה בפני חוקר חילוני . רק כעבור שנתיים שינתה אותה יוצרת את דעתה, הזמינה אותי לצפות בהפקות סרטיה ואף הסכימה להתראיין, מתוך רצון להרחיב את סוגי הקהל הנחשף לסרטיה, לקבל הכרה ציבורית ולנסות להשתלב בתעשיית הקולנוע הישראלי . גם חברותיה למקצוע הקולנוע, שהתעצב והתמסד בחברה החרדית באותה תקופה, פתחו לפניי בבוא הזמן את הדלת ושיתפו אותי בתהליכי ההפקה של סרטי הנשים . בשלב זה הבנתי כי במחקר על הקולנוע החרדי עליי לתהות על גבולות העשייה הקולנועית, על מאפייני הקהילה המקצועית שנוצרה והתפתחה סביבה ועל היחסים בין שני השדות השונים, הקולנוע החרדי והקולנוע הישראלי . אותן שאלות ותהיות שעלו כבר במפגש הראשון שהיה לי עם הקולנוע החרדי — שאלות על אופייה של תעשיית התרבות הקולנועית החרדית, על מאפייני הסרטים ועל היחסים שבין יוצרים חרדים ועשייתם הקולנועית ובין העולם התרבותי החילוני — הניעו אותי לערוך מחקר אתנוגרפי מרובה אתרים . שלוש שנים תמימות ביליתי בהפקות ובהקרנות של סרטים חרדיים וליוויתי את היוצרים והיוצרות באירועים אחרים הקשורים לנושא . במהלך
|
|