פתח דבר

עמוד:11

סרטים עולמיים 11 קמבודיה בתקופת שלטון האימים של פול פוט והמהפכה החומיינית באיראן ) . הם עוסקים בפרשות שנויות במחלוקת ( עינוי האסירים העיראקים בכלא אבו גרייב, שביתת הרעב של אסירי המחתרת האירים במחאה על תנאי הכליאה בבתי הכלא הבריטיים, טיוח פשעי מלחמה במלחמת לבנון ) . הם מציעים אופנים חדשים לייצוג סוגיות נשיות כאובות או מושתקות ( למשל דיכאון לאחר לידה, אונס, הפלה, מעבר בין‑‑דורי של טראומה נשית ) וכן התמודדות עם זהות מינית להטב"קית . הם חוקרים דמויות שנויות במחלוקת ( כמו אדוארד סנודן שהדליף לעיתונות מידע סודי על תוכניות המעקב של הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית ) או נשכחות ( למשל הציירת הצרפתייה סראפין לואי מסנליס שזכתה להכרה רק לאחר מותה ) , כמו גם את השפעותיה הדכאניות של הגלובליזציה . כל אחד מהסרטים הנדונים כאן מצטיין בדרך הייחודית והמפתיעה שבה הוא מספר סיפור, משתמש במבע הקולנועי ומערב את הצופים . אף שלעיתים זו עשויה להיות חוויה תובענית, היא מעוררת רגשית ומציעה ריבוי הזדהויות . התוצאה היא שהסרטים של הקולנוע הזה, ה"בלתי נראה", תובעים מאיתנו כצופים שוב ושוב לנקוט עמדה לגבי הסוגיות המועלות בהם ולהיות מעורבים אתית . זו בהכרח צפייה מחייבת, לא מנחמת . בין שמדובר בסרטיהם של במאים ידועים - שאינם שייכים במובהק לקולנוע המיינסטרים - כמו מיכאל הנקה וורנר הרצוג ודוקומנטריסטים מהוללים כמו ארול מוריס, סרגיי לוזניצה ופרדריק וייזמן, ובין שמדובר בשמות פחות מוכרים במערב כמו רית'י פאן ( Rithy Panh ) , בינג ואנג ( Bing Wang ) , עבדולה מוחמד סעד ( Abdullah Mohammad Saad ) ובבמאיות כמו קלאודיה יוסה ( Claudia Llosa ) , אמילי עטאף ( Emily Atef ) ומלגוז'טה שומובסקה ( Malgorzata Szumowska ) - הסגנון האחר של סרטיהם מבטא באופן עמוק שאלות של אחרוּת שהן

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר