|
|
עמוד:14
יצחק מלר 14 בפני אדם המתמודד עם טראומה עומדות כמה אפשרויות של תגובה . מודע יותר או פחות, הוא יכול להתעלם, להדחיק ולמחוק את הטראומה מזיכרונו ומחייו ולהמשיך בדרך כאילו הדבר לא קרה, מה שדורש השקעת אנרגיה נפשית אדירה לאורך זמן, העלולה להוביל לתשישות נפשית כרונית ; הוא יכול לשקוע בתוך תהום הטראומה ו"לזכות" בסבל המלנכוליה לתמיד ; הוא יכול להילחם בטראומה, להתנגד לה ולחיות בדריכות מייגעת עד אין קץ וללא תוחלת ; הוא יכול להיעלם מן העולם על ידי סיום החיים, התאבדות פיזית או מעבר לסוג של חיים בכלוב מחלת הנפש . וישנה אפשרות נוספת : ללמוד לחיות עם הטראומה ולצידה, תוך השלמה, הכלה והפקת המיטב ממנה, ובמילים אחרות, הפוסט - - טראומה אינה מום ואינה סוף העולם, צריך להכיר בה ואותה, צריך להתיידד איתה ולהתחנך מחדש דרכה, כיוון שהיא יכולה להוות מקור לא אכזב ליצירתיות ולהפלגות אל מחוזות חפץ . יורם קניוק הוא יוצר שסבל מסוג שכיח של PTSD , הלם קרב קיצוני ממלחמת תש"ח שליווה אותו לכל אורך חייו . ברקע אותה טראומה עומדת גם ילדות מסובכת וכואבת . נער בן שבע - - עשרה וחצי עוזב את בית הספר ומתגייס כחייל פשוט ; במשך שישה חודשים הוא משתתף בקרבות עקובים מדם ועתירי כישלונות של חטיבת הראל בניסיונות עקשניים, חוזרים ונשנים, לפריצת הדרך לירושלים הנצורה . הוא מסיים קריירה קרבית דחוסה בטראומות, עם פציעה גופנית קשה שממנה החלים ועם טראומה נפשית קשה הרבה יותר שממנה סבל עד סוף ימיו . מהן ההשלכות של התסמונת הפוסט - - טראומתית על היצירה הספרותית של קניוק ? האם השפיעה על הפואטיקה של הסיפורת שכתב ? באיזה אופן ובאיזו דרך בחר קניוק לייצג את הטראומה - - פוסט - - טראומה האישית שלו, ואת זו של החברה הישראלית - - יהודית ? קניוק, הסופר הפורה, בחר בדרך הישירה ביותר, הבוטה ביותר והאכזרית ביותר : הוא בחר לטבול את העט
|
|