|
|
עמוד:12
איל בסן | 12 | את הצירוף "גנסין סטייל" אני טובע בפרק הרביעי של חיבור זה כפרפרזה על מה שד"א מילר מכנה בספרו על ג'יין אוסטן Austen Style , ב - S רבתי . "אוסטן סטייל" מסמן, בהמשגתו של מילר, לא בדיוק את סגנונה הספרותי של אוסטן, אלא את האופן שבו מתגבש סגנון זה, הסגנון העקיף החופשי הגנדרני והאימפרסונלי, לכדי נוכחות זוהרת ומוחשת מאוד ביצירותיה, מין קול ללא פרסונה שהופך לדמות של ממש בחוויית הקריאה . 7 גנסין סטייל, כמין מקבילה לסטייל של אוסטן, למרות ההבדלים הניכרים בין השניים, הוא אותו ממד של סטייל שחורג מהסגנון במובנו הפשוט, כלומר ממה שניתן להבנה דרך ניתוח סגנוני של הבחירות הלקסיקליות והתחביריות, מבנה המשפט וקצבו . גנסין סטייל הוא הממד החווייתי והאָפקטיבי, החושי, התחושתי והאווירתי של סגנון זה . גנסין סטייל, אני מציע בפרק הרביעי, הוא מזג האוויר, האָפקט של הסגנון . אבל ככותרת לחיבור זה כולו אני מבקש להעניק לצירוף "גנסין סטייל" מובן נוסף, חמקמק אף יותר . לסיפוריו של גנסין יש איזה סטייל טקסטואלי שקשה להחמיץ גם כיום, סטייל שעדיין אפשר לחוש בו, גם אם קשה להצביע על מהותו, יותר ממאה שנים לאחר פטירתו . הסטייל הזה קשור לא רק לרובד הסגנוני אלא לתכונתו של הטקסט כאובייקט המזמין קרבה והתבוננות . כמו כל מפגן של סטייל יוצא דופן, יש בו בגנסין סטייל משהו מושך, משהו שמבקש השתהות . לכן זהו סטייל לא של כתיבה אך גם לא בדיוק של קריאה, אלא של היקראות . זהו סטייל של פוטנציאל, של האפשרויות להיקרא, ואפשר לומר כי הנכונות להשתהות במחיצת הפוטנציאל הזה היא שהולידה את כל אחד ממהלכי הקריאה שמרכיבים את החיבור הזה . עם כל הקושי שמעוררת כתיבתו של גנסין, עם כל המחסומים שהיא מניחה בפני הקוראים בני ימינו, יש בה גם, לפחות בשבילי, איזו ניתנות עקרונית לקריאה, איזו 7 : D . A . Miller, Jane Austen, or The Secret of Style, Princeton Princeton University Press, 2003
|
|